לקריאת הפרק הקודם
לקריאת הפרק הבא
לרשימת עשרת הפרקים
פרק 124: מפגש מקרי ברחוב
תרגום הנובלה הסינית, "האם אתה מכור?"
מחברת: צ'אי ג'ידאן
תורגם לעברית ע"י נקו
עריכה לשונית ע"י אומי
יש אנשים שהם כמו סם, ברגע שאתה טועם מהם, אתה מכור לנצח.
"תגיד, דה האי לא בחופשת חורף?" לי שואו שאל את זואו שי הו.
"היא הייתה צריכה להתחיל לפני זמן מה. תראה, איזה יום היום?"
לי שואו הביט בלוח השנה לרגע ומיד תדהמה הצטיירה על פניו, "כבר ה22, מחר היום הראשון של ראש השנה הירחי הקטן.[1]"
"בדיוק, בגלל זה אמרתי שהוא בהחלט כבר בחופשה."
"זה רק הגיוני שהוא יתקשר אלינו, אם הוא יצא לחופשה. אנחנו יכולים ללכת ולחגוג יחד. וגם אם לא נצליח להיפגש, שיחה אחת הייתה מספיקה."
זואו שי הו נאנח וענה בעצלתיים: "אולי הוא עסוק במשהו ושכח מאתנו."
לפתע, שפתיו של לי שואו נפרשו בחיוך ערמומי, ידו נדחפה אל זרועו של זואו שי הו "היי, אתה חושב שהוא מסתתר בחדרו ומשחק כל היום עם אחיו?"
"אתה … תסתכל על עצמך! אתה וההתנהגויות הבלתי מוסריות המטופשות שלך!" ידו של זואו שי הו לפתע נשלחה אל ראשו של לי שואו, מכה אותו "איזה משחקים שני בחורים יכולים לשחק ביחד?"
לי שואו טפח על כתפו של חברו שוב, "בפעם האחרונה שביקרנו בביתם , שניהם ניהלו חיים מאושרים ביחד."
המילים ששמע גרמו גם לזואו שי הו לפרוץ בצחוק. תמונות מהיום בו הם אכלו יחד צפו ועלו בראשו, כשהוא ליטף את סנטרו ואמר, "אולי…"
"חה, חה, חה …" לי שואו קם וקרא לעבר זואו שי הו, "בוא נלך לראות."
זואו שי הו הלך בצייתנות בעקבות חברו.
השניים נסעו במכונית ודיברו בעת ובעונה אחת, "אני אוהב כשגו האי וין זי ביחד. ממש מהנה להקניט את שניהם."
"כן, כן, כן, זו הפעם הראשונה שראיתי שדה האי אוהב כל כך מישהו אחר."
השניים דיברו ודיברו עד שהגיעו לביתו של גו האי. הם צלצלו בפעמון הדלת, אף אחד לא פתח אותה. הם דפקו על הדלת, איש לא פתח. התקשרו לטלפון של גו האי, אף אחד לא ענה … לבסוף הם שאלו את אנשי ניהול משק הבית, שהודיעו להם שהם לא ראו את הבעלים בימים האחרונים.
"אולי הוא נסע לטיול?" לי שואו הביט בזואו שי הו .
זואו שי הו קימט את גבותיו, "גם אם הוא היה נוסע לטייל, הוא היה צריך להתקשר אלינו, לא?"
כשהמחשבות התיישבו בראשם, הם קיבלו שיחת טלפון.
"אני בבסיס הצבאי, מה קרה?"
"אתה שואל מה קרה? היית בחופשה כל כך הרבה זמן ואפילו לא אמרת לאף אחד מאיתנו מילה. אפילו חשבנו שחטפו אותך."
"אוקיי, תבואו לבסיס הצבאי ותמצאו אותי."
גם הפעם שניהם נהגו, יעדם היה הבסיס הצבאי.
**
גו ווי טינג עמד על גדת הנהר, עיניו הרציניות קבועות על הדמות הצפה בו. אט אט הדמות התרחקה ולא חלף זמן רב, עד שהיא נעלמה משדה ראייתו. רק האדוות נשארו מרפרפות על פני המים.
סאן ג’ינגויי לקח את הטלסקופ והעביר אותו לגו ווי טינג.
ידו של גו ווי טינג חסמה אותו מיד, "אין צורך."
סאן ג’ינגויי היסס לרגע, אבל עדיין, המילים זרמו מפיו, "מה דעתך שאמצא מישהו שיפעיל את הספינה, נחלוף על פני גו האי ונקרא לו לעלות לפה. מסוכן לשחות ביום כל כך קר במים הקפואים האלה, יהיה קשה לחלץ אותו אם תקלה כלשהי תתרחש."
"הוא לא היחיד ששוחה! יש כל כך הרבה חיילים שמתאמנים שם לצדו, למה שיקרה דווקא לו משהו?"
"אתה לא יכול להשוות אותו לרמתם של שאר החיילים."
הוא הבן שלך! הבן היחיד והיקר שלך! אתה לא באמת יכול להיות כל כך חסר לב אליו…
כמובן, שסאן ג’ינגויי לא העז לומר את המילים האלה בקול רם.
עיניו הקשוחות והרציניות של גו ווי טינג נעו לעבר פניו של סאן ג’ינגויי, לקולו הייתה נימה אצילית, כאשר אמר, "מתי הספקת להפוך לסורר כזה? מה דעתך לרדת לשם אליהם גם כן?"
סאן ג’ינגויי לא יכול היה שלא לרעוד בעודו מציץ למטה. שכבה דקה של קרח כבר נוצרה על פני המים.
"אני כבר חושש מזה שאני עומד כאן עכשיו. עברו כבר מספר שנים מאז שנכנסתי למים. כשאני חושב על הימים ההם, כשהייתי צעיר יותר, בכלל לא התקשיתי לשחות עשרה קילומטרים."
סאן ג’ינגויי עדיין נזכר בעברו הנהדר והזוהר, כאשר גו ווי טינג כבר הסתובב והלך.
סאן ג’ינגויי התעורר מזיכרונותיו, עיניו יצרו קשר עין עם הקצין שעמד לצידו, הוא קרץ קלות וסימן לו.
"מהר! תשלח לשם כמה אנשים לעמוד על משמר. אם הגנרל אומר "אין צורך", האם הוא באמת מתכוון לזה שאין צורך? אם תקרית כלשהי תתרחש, אנחנו אלה שנמות."
לאחר שהגיע למשרד, גו ווי טינג שתה את התה שלו ושאל: "כמה זמן הוא שוהה כאן?"
"שמעתי ממר ליו שהוא שוהה כאן כבר שבוע. במהלך היום הוא מתאמן עם החיילים, בשעות הלילה הוא נשאר כאן. הם ארגנו לו במיוחד מגורים בעלי שלושה חדרים. ולמרות שמצב המגורים לא בשיאו בהשוואה לשאר המעונות, הוא די טוב. מכינים את הארוחות שלו במיוחד עבורו ומישהו נשלח לנקות את חדרו. הכל אמור להיות בסדר."
למיטב זכרונו של גו ווי טינג, כבר עבר די הרבה זמן מאז שהוא וגו האי חגגו את השנה החדשה ביחד. בעבר, בכל פעם שהשנה החדשה הגיעה, הוא היה צריך לנסוע לטפל במשימה כלשהי.
גו האי תמיד חגג את השנה החדשה עם אמו, שהייתה מגיעה לבסיס הצבאי. לחיות במחנה צבאי, לאכול ארוחה גדולה … ילדים ממשפחות אחרות היו יוצאים עם הוריהם לקניות לקראת השנה החדשה, אבל גו האי היה רק רץ, לבדו במגרש האימונים.
כהרף עין, בנו כבר גדל כל כך.
**
כאשר לי שואו וזואו שי הו הגיעו בחיפזון, גו האי כבר סיים לשחות.
"אדון גו הצעיר, מישהו מחפש אותך."
גו האי ניגב את טיפות המים ממצחו ומגבו החשוף, הפנה את מבטו לעבר לי שואו וזואו שי הו ועשה את דרכו לעברם.
לי שואו וזואו שי הו עמדו משותקים. ידיהם אחזו בחוזקה בכיסי מעילי הפרווה שלהם, כיסים, אשר ללא ספק היו מלאי כריות חימום. הם לא יכלו שלא לרעוד ולהישאר מרותקים במקומם, האוויר הקר צינן את כל החום שבתוכם.
הם הביטו שוב באדם שצעד לעברם, רק בגד ים ברמודה היה עליו. גופו היה חלק יותר מאשר בימי הקיץ.
הוא לקח את המגבת והמשיך לנקות את טיפות המים.
השניים, בלעו את רוקם בהתאמה. עיניהם היו מלאי כבוד והערצה, כשהם הביטו בגו האי.
גו האי מלא החיוניות, הזדקף. נראה היה שגם מצב רוחו היה טוב למדי. ידו הגדולה לחצה על הראש של לי שואו. המחזה היה זהה ללפיתת ראשו של גוזל קטן, אשר יכול לנוע רק במעגלים.
אחרי שהוא חיכה שלי שואו ייצב את עצמו, גו האי שאל, " מה, התגעגעתם אליי?"
זואו שי הו משך את צווארו חזרה והרשה לפיו לפלוט עננת אדים קרה.
"היינו בבית שלך. האיש ממשק הבית אמר שהוא לא ראה אותך כבר הרבה זמן."
"אה, כן, לא הייתי שם די הרבה זמן," גו האי אמר, ממשיך לנגב את המים מגופו.
" אז, אחיך לא איתך?" לי שואו שאל בלעג.
תנועות גופו של גו האי הפכו נוקשות ורגע לאחר מכן, הוא חזר לעצמו.
"בעתיד, אל תזכירו את שמו של האדם הזה בפניי."
"היי, לפני כמה ימים חיבבת אותו, לא? מה פתאום אתה כבר לא אוהב אותו?"
גו האי ישר את מותניו, הבעה קשוחה כיסתה את כל פניו לפני שהוא פלט, "אני לא צוחק."
לי שואו עדיין רצה להמשיך ולחקור אותו, אבל זואו שי הו נעץ את מרפקו במותניו במהירות. ואז הוא פנה בשמחה לגו האי, "היי, בואו נצא החוצה ונמצא משהו כיף לעשות, כדי להעביר את הזמן."
"בסדר."
גו האי נעמד בתנוחה שהעידה שהוא רוצה לצאת איתם.
זואו שי הו כחכח בגרונו, "אז, דה האי … אתה צריך לפחות ללכת ללבוש משהו לפני היציאה!"
כמי שהתעורר זה עתה משינה, גו האי צחק ואמר, " חבר'ה, חכו לי כאן רגע."
כשהם הביטו בדמותו המתרחקת, לי שואו לא הצליח להימנע מלשפשף את ידיו, " כשאני מסתכל עליו, אני לא יכול להפסיק לחשוב עד כמה קר לו. למזלי, אני לא הבן של אבא שלו. אחרת כבר הייתי תולה את עצמי מזמן."
"הגנרל גו לא היה מביא לעולם פחדן כמוך! אני לא מנסה להעליב אותך, אבל רק תחשוב על זה בעצמך. אתה כל כך חלש ורך מכף רגל ועד ראש, עד שאין בך אפילו עצם אחת. ועדיין יש לך את החוצפה לנסות ולרחם עליו?"
הפעם זה היה לי שואו שנעץ את מרפקו בבטנו של זואו שי הו , "אתה חושב שאתה יותר טוב ממני? הלחיים שלך יותר בהירים מתחת של בחורה."
לפעמים, בין אנשים, בהחלט נחוצה התערבות הגורל.
**
וכך קרה שבאי לא ין לא יצא מביתו שבוע שלם.
רק ביום ההוא, הוא בסופו של דבר נגרר על ידי שי הוי לרחובות, רק כדי להיתקל בכמה פרצופים מוכרים.
לי שואו רק החנה את המכונית והלך בעקבות גו האי וזואו שי הו, לא לפני שהוא כיווץ את עיניו למרחק… באי לו ין נכנס לשדה הראייה שלו.
אם נדייק, קודם הוא שם לב לשי הוי.
"היי, זה לא ין זי?"
זואו שי הו גם ראה אותם, כשפנה לעברו של באי לו ין ושרק.
עיניו של באי לו ין הוסבו באופן טבעי ונחו על גו האי. נראה כאילו השני לא חשב שהיה שווה להשיב לו כלל במבט. עיני הלבה השחורות שלו הביטו למקום אחר. הוא לא נראה שונה, אפילו מצב רוחו נראה טוב יותר, כשהוא עמד שם כפסל יהיר.
באי לו ין לא היה מסוגל לדמיין שמזגו של האדם הזה זהה לשל ילד.
"ין זי, אתה לא תציג אותנו? מי זאת הבחורה היפה הזאת?"
לי שואו חייך חיוך מלא זימה.
שי הוי אמרה בחן בביטחון: "אני שי הוי."
" צק צק… ין זי, איזה מזל יש לך!" זואו שי הו טפח על אחת מכתפיו של באי לו ין, "לא טוב להתגנב ככה ולשמור על אהובתך בסוד. מתי תזמין אותנו לארוחה?"
באי לו ין בקושי הצליח להוציא הגה, עיניו עדיין היו שקועות בפניו של גו האי. גם גו האי צחק, בהבעה זהה לזו של לי שואו וזואו שי הו. תהייה, לעג ואדישות… גם כשגו האי הסתובב והתרחק, באי לו ין עדיין לא יכול היה להצביע על משהו באופן ספציפי.
השלישייה נכנסה למרכז הבידור.
זואו שי הו לעתים קרובות הביט לאחור ונאנח, "זין! איזו בחורה יפה!"
לי שואו הנהן בהסכמה, "כשהם עמדו ככה ביחד, השניים נראו כמו זוג נשוי. אתה לא חושב ככה, גו האי?"
גו האי לא אמר כלום, פניו היו קפואים.
זואו שי הו דחף את לי שואו, שרק אז נזכר במה שגו האי אמר וסתם את פיו.
**
שי הוי שמה לב שגם לאחר ששלושת הבנים עזבו, באי לו ין נשאר נטוע באותו המקום ולא זז במשך הרבה מאוד זמן.
היא משכה בשרוול חולצתו בהיסוס, מנסה להבין אותו ואמרה בקול קטן, "קצת קר לי, למה שלא נלך לשבת איפשהו?"
רוחו של באי לו ין שבה אליו הפעם.
"עלמתי, המילקשייק שלך."
שי הוי הודתה בנימוס.
לאחר מכן לא היו תנועות, היא הביטה בשתיקה בבאי לו ין, שישב ממש מולה. עיניו נסחפו למקום אחר.
כשבאי לו ין קם דבוק לאותה נקודה ברחוב, אותה הבעה מפוזרת הייתה על פניו. למעשה עכשיו, התנהגותו הייתה נראית לעין וברורה.
לבסוף, שי הוי לקחה בנחת את המשקה שלה ולגמה ממנו בקולניות באופן אסטרטגי וללא רצון.
כשהיא הרימה את ראשה שוב, תשומת הלב של באי לו ין עדיין לא הייתה נתונה לה.
שי הוי לא יכלה שלא לקרוא לו, "באי לו ין."
רק אז מבטו של באי לו ין חזר לעצמו.
" אתה יודע? לפני כן, כשהיינו יחד, בכל פעם שהזמנתי מילקשייק, תמיד היית לוגם את הלגימה הראשונה, בגלל שהכי קשה לשאוב אותה.."
דבריה של שי הוי לא העלו בו שום זיכרון.
נהפוך הוא, באי לו ין נזכר במספר סצנות של ארוחת ערב בבית. בכל פעם שהתבלינים היו מעורבבים יחד, גו האי היה הראשון שטעם. בשמונה או תשע מתוך עשר פעמים, הוא היה מוסיף קצת מלח ולאחר מכן עוד קצת ציר למרק. רק ברגע שהוא חשב שהאוכל היה טעים, הוא היה נותן את המנה לבאי לו ין.
בכל פעם שהוא היה מאדה כופתאות, מי יודע כמה פעמים מחצית מהכופתאות הנגוסות על ידו נזרקו לפח…
"אתה אומר, שהאוכל שאני מכין לא טעים?"
"טעים או לא, אתה אף פעם לא חשבת על זה?"
"אני לא מבשל טוב את הביצים?"
"למה שלא תשאל האם המים שאתה מרתיח, טובים לשתייה?"
"חתיכת דפוק…"
**
ראש השנה האזרחי הקטן, המכונה גם "יום נקיון האביב" נופל ביום ה -23 של החודש הירחי ה-12 של כל שנה. זהו יום של הקרבת קרבנות לאל המטבח ויום הניקיון היסודי בסין.
nekoumifanstories 