"דם אסור" (פאנפיק מקורי 18+)
מאת: אומי
פרק 1
זה היה יום צילומי חוץ וג'ינגיו רק יצא ממי הנהר הקפואים, אך למרות הקור של דצמבר והמכנסיים הרטובים כמעט עד לאמצע הירכיים, הוא אפילו לא רעד. כשקלט עליו את המבט של ווייזו, הוא הכריח את עצמו להצטמרר, וקירב את הידיים אל פיו כמחמם אותן בהבל פה. זה היה חסר תכלית, אבל הוא כבר ידע מזמן שבני אדם רואים רק את מה שהם רוצים לראות, והוא הספיק להכיר כבר כל כך הרבה מהם בשנים שחלפו.
"בוא ניכנס לרכב, חם שם. אתה נראה קפוא לגמרי. תוכל להחליף בגדים", ווייזו עטף אותו במגבת גדולה וזרז להגיע לוואן שהמתין באתר הצילומים. הוא פתח את הדלת האחורית וקפץ פנימה בקלילות, מושך אחריו את ג'ינ'גיו עד ששניהם נעלמו מאחורי החלונות המושחרים.
ווייזו הושיט את ידו את התיק הגדול שהיה מונח מאחורי המושב האחורי, שלף משם זוג מכנסיים של מדי תיכון וזרק אותם לכיוון הגבר שמולו.
"תחליף ליבשים, שלא תתקרר", הוא הסית את מבטו.
כשהוא פושט באיטיות את מכנסיו בישיבה, ג'ינגיו היה לגמרי ער למבטים שהגניב ווייזו לכיוונו.
"אתה כל כך קר, תן לי לעסות אותם", הגבר הצעיר הושיט את ידיו ושפשף את רגליו של הגבר שמולו. כמהופנט ג'ינגיו עקב אחרי הידיים האלה, חש את תנועות השפשוף הופכות לאיטיות ואת הלחיצות לחושניות יותר.
"השריר האחורי ברגל שלך ממש קשה. הוא קר".
"זה אופייני לשרירי התאומים, הם קשים בדרך כלל", קולו היה צרוד. הוא הרים את ראשו והביט בעיניים החומות שמולו. הרי היה בלתי אפשרי לספר לו את האמת ממילא.
הבזק של רעיון חלף בראשו של ווייזו. הוא פתח במהירות את רוכסן המעיל ולאחר מכן גם את רוכסן אימונית שלו והרים את החולצה.
'כמה שכבות אתה לובש?!', חלף במוחו של ג'ינגיו.
"מהר, שים את הרגל כאן!" הוא היכה על הבטן התחתונה שלו מול עיניו המשתאות של חברו.
ג'ינגיו קלט לפתע את כרית החימום שהייתה כרוכה שעל מותניו והניח את כף רגלו על עליה.
"עוד אחת, מבצע היום, שתיים במחיר אחד!" והגבר שמולו צחק תוך כדי שהוא מושך את רגלו השנייה של ג'ינגיו. כפות רגליו הגדולות כיסו כמעט את כל שטח הבטן הקטנה וווייזו החליק אותן על בטנו כלפי מטה עד שעקביו נגעו במפשעה שלו והמשיך לעסות את השריר האחורי כדי שיתחם.
"הרגליים שלך! הרגליים של גו האי קפואות! תן לי את הטלפון שלך מהר ונתקשר לאמבולנס! אולי הם יצטרכו לכרות את הרגליים של גו האי!!! מה נעשה?"
ג'ינגיו השמיע נחרת צחוק, "אתה ממש נכנס לתפקיד, מה?"
"ומה איתך?", עיניו של ווייזו התמקדו בו, בעודו ממשיך במלאכת חימום הרגליים.
"זה רק יום צילומים שני", הוא קימט את מצחו, "קצת משעמם לי לשחק תלמיד תיכון… אני עדיין לא מבין מה הקטע".
"הכל בגלל שאתה מסרב להצעה של צ'אי ג'ידאן לגור יחד", הגבר הצעיר שמולו הפסיק לנסות לשפשף את רגליו של ג'ינגיו והרים את עיניו, "אני לא מבין למה זה עדיין קשה וקר."
"גם שלך מתחיל להתקשות…", חשב ג'ינגיו, משך את רגליו במהירות וקיפל תחתיו. הוא השעין את גופו הגדול לאחור ובחן את הגבר שמולו, בזמן שזה היה מרוכז בסגירת הרוכסנים של כל מעיליו.
***
בלילה, כשמזג לעצמו כוס נוספת של יין, בעודו עומד במרפסת הפנטהאוז שלו בקומה ששים ושש, מחשבותיו של ג'ינגיו נדדו לוואן עם החלונות החשוכים. הוא קרב את כוס היין אל פניו והביט דרכה, אורות העיר שמולו נצבעים בגווני ארגמן. הוא לקח לגימה ארוכה מהיין וגלגל בפיו. ריחו העשיר של היין חדר לאפו וטעמו החלק העלה בראשו את זיכרון שרירי הבטן המוצקים של ווייזו, בעת שפתח את רוכסן מדי בית הספר.
"בוודאי שאסרב להצעה של צ'אי ג'ידאן לגור יחד", הוא ענה במחשבה למילים שהשמיע ווייזו בצהריים, "בעיקר בגלל שזה יהיה רק לטובתך…".
הוא בלע את היין שבפיו והרגיש את החום בזמן שהנוזל הסמיך שעשה את דרכו לקיבה. הגירוי שעורר בו הזיכרון היה זר לו, הוא לא צפה שיתגרה מגופו של גבר, כמו שקרה לו בעת שפגש בעמיתו לעבדה לפני כחודשיים.
"שלום, אני שו וווייזו. מה שמך?" הבחור הצעיר שמולו הושיט את ידו לברכה.
"אני הוואנג ג'ינגיו", הוא היסס. "אתה יכול לקרוא לי ג'ינגיו". הוא לקח את היד המושטת בידו.
"אז, תקרא לי פשוט ווייזו." והחיוך שליווה את המילים היה מקסים, אך עדיין לא הצית את הסקרנות שלו, אך אז הצעיר שמולו התקרב על מנת לטפוח על כתפו, וריחו המתוק הכה בפתאומיות בנחיריו.
הריח הזה… למרות שלא היה צמא, לפתע ג'ינגיו היה מודע לחום הידיים של השני, לפעימות הדם הזורם בעורקי הידיים האלה, לחיוך המסנוור ובעיקר לכך שראייתו התחילה להתערפל לנוכח הריח המתוק שדגדג בנחיריו.
nekoumifanstories 