מאז שיו צ'י קיבל את אריזת נייר הטואלט, זה היה כאילו הוא היה אחוז דיבוק. אם לפני זה הוא קינח את אפו פעמים רבות ביום, עכשיו זה התחיל להיות יותר ויותר מגוחך. הוא יכל השתמש בגליל נייר טואלט שלם ביום. ובכל פעם אחרי שהוא קינח את אפו, הוא הפנה את ראשו לאחור וחייך, בדיוק כמו ילדה קטנה שמאוהבת בפעם הראשונה בחייה.
באי לו ין לא יכל לסבול את זה יותר. אפילו שגובהו היה 1.80 ופניו דמו לטקאשי קנשירו*, יו צ׳י עדיין היה טיפש לחלוטין.
(הערה: *טקאשי קאנשירו – שחקן יפני חתיך ממש)
"אמרתי את זה כבר, אני לא הייתי זה שקנה לך את נייר הטואלט. אתה יכול בבקשה להפסיק לעשות לי את זה?"
יו צ'י התעלם ממנו, הוא פשוט קינח את אפו עוד ועוד.
לבסוף, באי לו ין הרגיש שלא נותרה לו ברירה, אלא לקבל את זה ומבלי להרים את ראשו, הוא סיים את עבודתו בהקדם. עפעפיו העליונים והתחתונים החלו להיסגר. הוא הניח את ראשו על השולחן ונרדם.
אף אחד לא העז להעיר אותו. מחצית מהתלמידות בכיתה התעניינו ביו צ'י. והחצי הנותר היו פשוט חננות. הן שיחקו משחקים כל היום, ודיברו אחת עם השנייה. איש אפילו לא שם לב שבאי לו ין נרדם.
אבל כמובן, שלכל דבר היה יוצא מן הכלל.
היה מישהו שישב מבלי לעשות דבר. אחד שתמיד עשה הכל בזריזות. אם תלמידים אחרים היו זקוקים לשני שיעורים כדי לסיים את שיעורי הבית, הוא היה צריך רק חצי שעה על מנת לסיימם. יו צ'י תמיד נהג להניע את ראשו משמאל לימין. מטבע הדברים, כשגו האי הביט לכיוון הזה, מבטו היה תמיד רואה מעברו. לכן, הדבר הראשון שעיניו של גו האי פגשו לא היה יו צ׳י. זה היה באי לו ין.
הוא שוב ישן?
גו האי באמת תהה, מה באי לו ין עושה כל לילה?איך הוא תמיד כזה ישנוני? הוא באמת ישן, או שהוא פשוט מעמיד פנים? אם הוא באמת ישן, איך זה, שהוא עונה תשובות נכונות בכל פעם שהמורה קוראת לו?
"על מי אתה מסתכל?", קול נישמע מלפניו.
עיניו של גו האי הוסתו מבאי לו ין לנערה שעמדה מולו. הופעתה הייתה מעודנת , קולה מתוק. המבטא שלה היה שילוב של מבטא הונג קונגי וטייוואני, שבהחלט העביר צמרמורת.
"את מכירה אותו?"
גו האי הצביע על באי לו ין.
שיאו שואן הביטה בגו האי. "מי לא מכיר אותו? הוא היה הבחור הנאה ביותר בכיתה שלנו. רציתי לצאת איתו אבל למרבה הצער הוא לא היה מעוניין בי. אני אגיד לך משהו, הוא אדם יוצא דופן, יותר מזה הוא באמת חכם, יותר מאוחר תוכל ללמוד עליו לאט לאט. "
משפט אחד מפיה של שיאו שואן, בהחלט עורר את סקרנותו של גו האי.
"אז, הוא תמיד ישן ככה?"
"כמובן! כל יום הוא תמיד ישן, לפני ואחרי השיעור. ואני אספר לך סוד, אל תספר לאף אחד. לבאי לו ין אין אמא."
כשגו האי שמע את מילותיה, הא הרגיש דקירה חדה בליבו וחש את הכאב על בשרו. בלי אמא, זאת טרגדיה שילד לא יודע את ההרגשה שבלהיות בזרועות אמו.
" חם לך? שמתי לב שאתה מזיע."
שיאו שואן הרימה בידה מניפה קטנה, ביציבתה היפה היא החלה לנופף על גו האי, מעשה שגרם לבנים סביבם להשתעל.
גו האי פשוט בהה בחבורת הנערים, ופתאום כולם השתתקו.
אחרי שהשיעור הסתיים, גו האי ניגש לשולחנו של באי לו ין, הוא הביט במקום בו באי לו ין אחסן את כלי הכתיבה שלו. היה שם עט, עט על בסיס מים, היה לו גם עט קליגרפיה, שנועד לתרגול כתיבת הסימניות הסיניות. בקבוקון דיו זול בשווי חמישים סנט, והוא בזבז אותו די מהר. הוא לא השתמש בסרגל עם מידות. הוא השתמש בניירות תרגול פשוטים. בתוך המגירה היה התיק שלו, מלא בתפרים בכל מיני צבעים, שנראו בולטים לעין.
אחרי הלימודים, מכונית צבאית חנתה בשקט מול בית הספר, לא רחוק מעץ גדול. המקום הזה לא יועד לחניה, אבל מספר הרישוי שהיה על המכונית נשא את אחד מסמלי הסמכות הגבוהים של האזור. תשכחו מהחניה מתחת לעץ, גם אם המכונית הייתה חונה על העץ עצמו, איש אפילו לא היה מעז להתלונן.
"אמרתי לך הרבה פעמים, אל תאסוף אותי מבית הספר. אני אקח מונית בעצמי." סבלנותו של הגו החלה להיגמר.
הנהג פשוט חייך והנהן, "אתה לא מפחד מתאונות? התנועה באזור מסוכנת, נהגי המוניות תמיד נוהגים גרוע. מה אם הם יעבדו עליך? קדימה, בוא תיכנס."
גו האי העיף מבט לעבר שער בית הספר, כשעיניו הבחינו במישהו. ללא מילים, הוא מיהר וחצה את הכביש לפני שנהגו הספיק להגיב, ועצר מונית.
nekoumifanstories 
קומאו יאאאאאאאאאאאא מגניב לקרוא את הספר הוא כל כך יפה
אעעעעעעעעעעעעע תודה!!!!!!!
אהבתיאהבתי
מגניב לנו שאנשים מאושרים! הספר מושלם!
אהבתיאהבתי