התמכרות פרק 4

לקריאת הפרק הקודם 

לקריאת הפרק הבא 

לרשימת עשרת הפרקים הבאים

 

מה אתה בכלל מוצא בה?

 

תרגום הנובלה הסינית, "האם אתה מכור?"

מחברת: צ'אי ג'ידאן

תורגם לעברית ע"י נקו

עריכה לשונית ע"י אומי

 

יש אנשים שהם כמו סם, ברגע שאתה טועם מהם, אתה מכור לנצח.

 

"מה קרה?" שאל גו האי.

 "שני אלה אמרו שיכול להיות ששוטרים סמויים עקבו אחריהם ביום ההוא, והם פוחדים שהמשטרה תגלה את זהותם ותקנוס אותם, לכן הם פשוט זרקו את הציוד וברחו"

"איזה פרטים?", גו האי הרים גבה.

" שהם כתבים מזויפים …", מארגן המשימה הכושלת ביום החתונה היה מעדיף שהאדמה תבלע אותו.

"ומי אמר שרק כתבים אמיתיים רשאים לשאת מצלמת וידאו?"

"אבל הם נשאו תעודות כתבים מזויפות על החזה שלהם …"

"אז תן לי לשאול אותך, איך הם הבינו שהמשטרה עקבה אחריהם?", גו האי השעין את מרפקיו על השולחן והביט באיש שמולו בריכוז.

"המשטרה לא היססה לרדוף אחריהם, והם נבהלו, אז …"

"רדפה אחריהם?" גו החי רתח מזעם, גופו הנמרי התקשח על הספה.

"שכרת חבורה של שוטים?! מישהו מהמשטרה? אלה היו גנבים, ששמו עליהם עין!"

"גנבים … מה הסיכוי שזה מה שקרה?"

"מה הסיכוי?" גו האי עצם את עיניו ושאף נשימה עמוקה. "אז תתפלל לאל שיגלה לך ואז תגיד לי, איפה הציוד עכשיו? לאן נעלם הציוד אחרי ששני אלה ברחו?"

האדם שנחקר על ידי גו האי לא העז לפתוח את פיו.

 גו האי עצר. הוא נפנף בידו, "אתה רשאי לעזוב עכשיו."

דממה נפלה על הבית וגו הי צבט בגשר אפו, נזכר במה שקרה אתמול לשמלת הכלה. איך אתמול הוא הרגיש כנישא על כנפי התקווה והיום כל העולם מתמוטט לרגליו. כמה נאיבי היה.

גם אם צמד השרלטנים הזה היה מגיע לחתונה והם היו מצליחים להרוס את הטקס, איך זה היה משנה את התוצאות? שום דבר לא היה קורה.

בסופו של דבר, אותו האב, שתמיד העריץ, היה פשוט לוקח את ידה של האישה האחרת והיה צועד איתה באולם החתונה. ומצד שני, אמו, עדיין הייתה נשארת עטופה בקור של המוות בארון הקבורה שלה. היא עדיין הייתה מתה עבור בעלה וחיוכה האחרון על מיטת מותה, היה נשאר ללא שינוי.

גו האי עמד לבדו ליד החלון והביט החוצה. אמא, אני מתגעגע אליך.

הטלפון צלצל. "גו האי, זאת הדודה שלך. הכל בוצע כמתוכנן? תחנות הטלוויזיה מחכות. תשלח לי מהר את החומרים, שאני זקוקה להם."

"זה איננו."  ענה גו האי בקול חלול.

"מה איננו?"

"אמ.. אשלח לך שתי קלטות חדשות בהקדם האפשרי." אמר גו האי וניתק את הטלפון ובאותו הזמן, אביו ואמו החורגת הגיעו. זו תהייה ארוחת הערב הראשונה שהם יחלקו יחד כבני משפחה.

גו האי אכל כשראשו מורכן, הוא התעסק בענייניו ולא הוציא הגה כל הזמן הזה.

גו ווייטינג העיף מבט בגו האי. "למה אתה כל כך שקט?"

"אתה לא אומר שאסור לדבר במהלך הארוחה?" אמר גו האי בקול שקט.

"אני מרשה לך לדבר היום."

גו האי קם והצדיע. "כן המפקד! אין לי על מה לדווח!", פלט בקול רם וברור.

"חה חה חה …"  קול צחוק רך, צלול כפעמון שהדהד בחדר האוכל השלו, כמעט גרם לגו האי להיחנק. אם להיות כנים, הוא לא שמע כבר מזה עשר שנים קול כל כך מרענן בביתם.

נראה היה שגו ווייטינג מזמן התרגל לזה. מבלי לשנות את הבעת פניו, הוא העביר לאישה שלידו מפית ואמר בקול עמוק, "הנה, תנקי את הפה שלך. את נראית כמו מישהי שתכף תירק את כל האורז שלה החוצה."

"סליחה, סליחה.. " ג'יאנג יואן גיחכה בזמן שניגבה את פיה, מבטה נופל על גו האי לעיתים קרובות מדי. כשראתה שהוא  לא יחס לעצמו חשיבות ולא הניח דבר בצלחתו, ג'יאנג יואן לקחה חתיכת קרפיון מהצלחת המרכזית והניחה בצלחת שלו.

"קח, תאכל עוד".

האישה הזאת שב הדהימה אותו.

הוא תמיד תהה מה הייתה הסיבה של גו ווייטינג למצוא לעצמו אישה אחרת, שהייתה יפה כמו אמו. אבל כשהביט על האישה שישבה מולו, הוא קלט שלמרות שהייתה צעירה ויפה, לא היה בה שום דבר טוב. החיוך שלה רמז על אופייה הזול והיציבה שלה הייתה כשל איכרה.

מה לעזאזל גו ווייטינג בכלל מוצא בה?

יכול להיות שאביו אכל יותר מדי מעדנים ועכשיו לשם שינוי הוא רוצה לטעום חרא?

"תביאי את הבן שלך לכאן מחר כדי שיגור איתנו", היה נחוץ רק משפט אחד מפיו של גו ווייטינג כדי לעכר את האווירה עוד יותר.

גו האי המשיך לשתוק וממראהו של אביו ניכר היה, שיש לו כבר מושג מה עומד לקרות.

"גו האי", ג'יאנג יואן קרנה כשדיברה, "הבן שלי בגיל שלך, וגם המזג שלכם זהה. אני חושבת ששניכם תסתדרו מאוד."

"אם הוא יבוא לכאן, אני אלך.", המשפט שנאמר על ידי גו האי בשלווה גרם לטיעונה של ג'יאנג יואן לגווע.

גו ווייטינג זעם, "במקרה כזה, אתה יכול לקום ולעזוב עכשיו!"

ג האי קם על רגליו וג'יאנג יואן חיקתה את תנועתו.

" אל תריב עם אביך", היא התחננה בייאוש. "למעשה, מעולם לא חשבתי לבקש מבני לבוא לגור פה. הוא קשור מדי לאביו והוא לא יהיה רגיל לחיות איתי."

אישה גרושה בת ארבעים ובנה בן השבע עשרה. גו ווייטינג, אתה באמת יודע לחיות בנוחות. האם אתה מתכוון לזנוח את זכרה של אשתך המתה, שנשארה לצידך עשרים שנה?, עבר במוחו של גו האי.

"לא משנה אם הוא יבוא או לא, אני עדיין אלך."

הבעתו של אביו הייתה זועמת כרגיל. לא משנה כמה זקוף הוא עמד, הוא לא יכל לעצור את הרעד בכתפיו.

גו האי התעלם מעיניו הרושפות של אביו מאחוריו. הוא הרי תמיד רצה לעזוב, אבל אף פעם לא הייתה לו באמת סיבה. ועכשיו, סוף סוף הייתה לו הזדמנות לעשות את זה.

לקריאת הפרק הקודם 

לקריאת הפרק הבא 

לרשימת עשרת הפרקים הבאים