מצגת זאת דורשת JavaScript.
פרק 64: למה אני אוהב אותך כל כך?
מחברת: צ'אי ג'ידאן
תורגם לעברית ע"י אומי
עריכה לשונית ע"י נקו
יש אנשים שהם כמו סם, ברגע שאתה טועם מהם, אתה מכור לנצח.
לאחר יומיים, מנהל הלשכה בעצמו ניגש לבית החולים כדי לבקר את דודה זואו.
"גבירתי, באתי לראות אותך. אני נורא מצטער בנוגע לעניין שהתרחש לפני יומיים. כבר נזפתי בחומרה באנשים המעורבים, הם גם קיבלו כבר עונש ראוי. אני בכנות מבקש את סליחתך."
דודה זואו מצמצה במבוכה. הריסת דוכן קטן היא דבר שכיח, ובכל זאת היא מעולם לא שמעה שמנהל הלשכה התנצל על כך באופן אישי.
"גבירתי, כאן בפנים יש חמישים אלף יואן, גם הכסף עבור הטיפול הרפואי שלך נמצא בפנים. אני מפציר בך, בבקשה תקבלי את זה.
"זה…."
דודה זואו רצתה לומר, חשבונות בית החולים והתרופות אפילו לא יגיעו לחמישים אלף יואן!
"כמובן שנקבל את זה!" גו האי מיד לקח את שקית הנייר החומה מידיו של מנהל הלשכה והניח אותה לצד הכרית של דודה זואו, "את צריכה לקחת את זה, אין צורך להיות כל כך מנומסת איתם."
"כן, כן …" המנהל קד בהתחסדות, "אני נורא מצטער בנוגע לדוכן שלך, כבר הכנו מקום חדש בשבילך ליד שין ג'י קואו, כל החדרים שופצו לאחרונה, השלט כבר הותקן גם כן. זה נקרא "החטיפים של דודה זואו". בבקשה תאשרי את מועד שחרורך מבית החולים, ואז נוכל מיד לבחור את תאריך הפתיחה של המסעדה שלך. "
הדודה זואו הרגישה כמו בחלום, האם הרגל השרופה שלה שווה כל כך הרבה?
באי האן צ'י שאל מהצד, "אבל ברגע שאנחנו נהייה הבעלים של החנות, האם לא נצטרך לשלם גם מיסים ודמי ביטוח?"
"אתם לא צריכים לדאוג בקשר לזה, אנחנו כבר סדרנו הכל."
הבעת פניה של דודה זואו הפכה אפילו יותר ספקנית, היא הביטה בבאי האן צ'י ואז הפנתה את מבטה לעבר באי באי לו ין וגו האי, שעמדו לידו. היא הרגישה לא בנוח ונראתה מודאגת בשל סדרת אירועים ברי המזל , אשר המשיכו ליפול בחלקה, כאילו מישהו סידר את זה מלמעלה.
"אני חוששת שלא אהיה מסוגלת לנהל את זה היטב!"
"אל תדאגי, מישהי תהיה שם כדי לעזור לך לנהל את החנות במשך החודשים הראשונים. אם יש לך משהו שאת לא מבינה, את מוזמנת לשאול אותה. באשר למלצר …." מנהל הלשכה העיף מבט חטוף בגו האי, "לעת עתה, הכנו חמישה אנשים, נמתין עד שהעסק ישתפר, ואז נוכל למצוא עוד."
"זה מספיק, זה מספיק."
דודה זואו התרגשה כל כך עד שלא ידעה מה לומר יותר, היא לפתה ושחררה את ידיה שוב ושוב. בעבר, כאשר היא ניהלה את הדוכן הקטן בכוחות עצמה, זה היה מאוד עמוס. זה היה קשה ומעייף מאוד עבורה, בנה היה צריך ללכת לבית הספר, כל המשפחה הסתמכה עליה בלבד. היא באמת לא יכלה להרשות לעצמה להעסיק אנשים אחרים, היא חשבה שהלוואי והייתה בעלת כוח על-אנושי. כשסיימה את יומה העמוס בכל יום, היא אפילו לא יכולה לזקוף את גבה מרוב עייפות.
מנהל הלשכה החליף כמה מילות ברכה עם גו האי ואז עזב בצעדים כבדים.
לאחר שמנהל הלשכה יצא, דודה זואו לא הצליחה להתאפק יותר, היא מיד פתחה את שקית הנייר, ואחרי הצצה מהירה, הייתה מזועזעת.
"זה באמת כסף, אין אפילו נייר אחד ריק."
באי לו ין לא ידע אם הוא צריך לצחוק או לבכות, "דודה זואו, הוא לא אמר שיש חמישים אלף יואן בפנים?"
"למען האמת, אני לא האמנתי בהתחלה." דודה זואו נאנחה מהתרגשות, "זה חמישים אלף יואן, זה לא בא בקלות גדולה מדי? גם אם הייתי עובדת במשך שנה שלמה, לא הייתי מסוגלת להרוויח כל כך הרבה! תגידו, באמת היה לי מזל כל כך טוב הפעם, יכול להיות שיקרה לי אסון נוראי אחרי זה?! "
גו האי עמד בצד וקרן מאושר, "דודה, זה מגיע לך! אחרי הכל, הם חלק מאכיפת החוק, ובכל זאת הם פגעו באנשים באופן מקרי, שיגידו תודה שלא חקרנו את האחריות הפלילית שלהם. זה ממש מקובל שתיקחי את הכסף הזה, אין צורך להיות צנועים איתם. "
הדמעות של הדודה זואו פרצו מיד. רק אתמול היא חוותה עינוי כה נורא. הדוכן נופץ, היא לא יכלה להרשות לעצמה לראות רופא ובנה היה צריך ללכת לבית הספר. ראשה המודאג הרגיש כאילו הוא עומד להתפוצץ ……. היא לא ציפתה שכל זה ייפתר היום. לפיכך, זו ברכה בתחפושת, היא הייתה כל כך שמחה עד שלא ידעה כיצד לבטא את רגשותיה.
……
אחרי שהם חזרו הביתה, שני הבחורים ישבו על הגג, מקשיבים בשקט לקול נביחות כלב בחצר. העלים הנופלים בשלהי סתיו כבר כיסו את האדמה, בכל מקום שניתן היה להביט, היו רק מחשבות מלנכוליות של סתיו, שקטות ורגועות, חינניות מאופקות, מהולות בגעגוע נוגה …..
"תודה על איך שטיפלת בתאונה של דודה זואו." באי לו ין היה נבוך במקצת כשהתחיל לדבר.
גו הא היכה במצחו של באי לו ין ברכות, "אתה טיפש? היא גם הדודה שלי."
באי לו ין השתתק במשך די הרבה זמן, ואז שאל את גו האי, "למה אתה לא חוזר לבית שלך?"
"רבתי עם אבא שלי, אני לא רוצה לחזור."
"אז, תוכל פשוט להמשיך לגור כאן."
גו האי הופתע בפנים, הוא הביט בעיני באי לו ין, הייתה בהם חיבה עמוקה.
"למרות שהבית שלנו די עלוב, כולם מתייחסים אליך בכבוד ואוהבים אותך בכנות. מאז שבאת לכאן, אבא שלי מבשל יותר בזהירות מאשר קודם. אני רואה את זה, הוא מאוד אוהב אותך, והסבתא שלי אוהבת אותך אפילו יותר…"
"ומה איתך?" גו האי פלט פתאום.
באי לו ין נדהם כאשר שמע את השאלה הזאת.
גו האי בחן בזהירות את מבטו של באי לו ין. הוא הבין שהוא טעה כאשר שאל את השאלה הזאת, וכתוצאה מכך, הוא היה כל כך מתוח, היות ובאמת רצה לדעת מהי תשובתו של באי לו ין. עם זאת, הוא הופתע מהדרך שבה לבו הלם ברגעים הללו, מדוע זה הרגיש יותר רב עוצמה מווידוי אהבה?
"מה אתה חושב?", באי לו ין השיב לו בשאלה.
גו האי חיבק את באי לו ין עם זרוע אחת, מדביק את לחיו ללא בושה אל לחיו של באי לו ין, זיפי הזקן דוקרות כנגד זיפי זקן, גל של התרגשות נעורים מתפשט לאט מן ההוויה הפנימית העמוקה ביותר שלהם.
"אני חושב שאתה באמת מוקיר אותי."
באי לו ין לא יכול היה שלא לחייך.
כאשר גו האי שם לב לכך שזוויות שפתיו של באי לו ין מתעוותות לחיוך, הוא הרגיש ממש מרוצה, הלחיים החמות שלו ביטלו את אפקט רוח הסתיו הקרירה. גו האי לבש חולצה דקה בלבד, אך גופו ולבו בערו. סוג של הרגשה מוזרה, זרמה החוצה באופן מסתורי מעומק לבו, עולה על גדותיו בדיוק כמו עשבים באביב אשר פורצים מהאדמה, והענפים שנובטים ברוך. ליבו פעם בהתרגשות, קצת חסר שקט, זה מגרד ומדגדג, אבל זה מאוד נוח עד שזה מרכך את עצמותיו, כל כך נוח עד שהוא שוכח שהזמן עדיין זורם …..
"באי לו ין."
"מממ?" באי לו ין הפנה את ראשו אל גו האי, המרחק ביניהם היה פחות משלושה סנטימטרים, קצוות האפים שלהם כמעט נוגעים זה בזה.
"תגיד … למה אני אוהב אותך כל כך?"
איש לא ידע מה קרה למאסטיף הטיבטי שבחצר, כי הוא נבח פתאום בקול רם מספר פעמים, מטביע את מילותיו המסוכנות של גו האי.
"מה אמרת הרגע?" באי לו ין שאל אותו בקול רם.
"לא משנה."
גו האי הפנה את ראשו לכיוון אחר, והעמיד פנים שהוא בוחן בעיון את המרזבים של הבית השכן.
באי לו ין לא שאל יותר.
ואף על פי כן, גו האי השיב לו בתוך לבו, אני אוהב אותך, לעזאזל! אני אוהב אותך כל כך, עד שאני לא יכול לסבול את זה יותר.
nekoumifanstories 
הוא לא שמע אותו
למה הוא לא שמע אותו?
אוףףףףף באסוש איזה וידוי יפה
תודה על התרגום לקח לי זמן לקרוא הכל הרבה זמן לא קראתי
הפרקים יפים
תודה
אהבתיאהבתי