מצגת זאת דורשת JavaScript.
פרק 62: הדוכן של דודה זואו נהרס.
תרגום הנובלה הסינית, "האם אתה מכור?"
מחברת: צ'אי ג'ידאן
תורגם לעברית ע"י נקו
עריכה לשונית ע"י אומי
יש אנשים שהם כמו סם, ברגע שאתה טועם מהם, אתה מכור לנצח.
אחרי ארוחת הבוקר, שני הבחורים הביטו זה בזה, כדי להחליט תורו של מי היה לשלם עבור הארוחה של היום.
"זה עלי." באי לו ין חפר בכיס מכנסיו, "מה? אני בטוח ששמתי פה קצת כסף אתמול, איך יכול להיות שזה לא כאן?"
"אם אתה לא רוצה לשלם, אז רק תגיד את זה באופן ישיר." גו האי השיב בעוקצנות, קם והלך לשלם.
למעשה, זה היה גו האי שהוציא אמש בסתר את הכסף מכיס המכנסים של באי לו ין.
דודה זואו הייתה באמצע טיגון מקלות לחם בשמן עמוק. כשראתה שגו האי מתקרב לקופסת הנייר כדי לשלם, היא עצרה בעדו במהירות, ""היי, שניכם לא צריכים לשלם."
"דודה, את לא צריכה להיות כל כך מנומסת איתנו."
שניהם קמו ועמדו לעזוב, כשלפתע מכונית ממשלתית של הרשות לאכיפת החוק עצרה ליד המדרכה ומיד ארבעה-חמישה אנשים יצאו ממנה. כולם נשאו נשק בידיהם ובפרצופים מאיימים הם עשו את דרכם ישירות אל דוכן ארוחות הבוקר.
"אל תלך עדיין!" באי לו ין משך באופניים של גו האי.
מיד כשחמשת קציני הממשלה הגיעו לדוכן, הם נפצו את התנור, את לוח הלישה ואת הסיר הגדול עם המצקת מבלי להוציא ולו מילה אחת מפיהם. כאשר מספר לקוחות שעדיין אכלו את ארוחת הבוקר שלהם ראו את המצב, הם אספו את חפציהם ועזבו בחופזה . העניין קרה כמעט בהרף עין, רוב האנשים עדיין לא הספיקו להגיב, אבל המדרכה סביב כבר הייתה בבלאגן שלם.
קצין בעל תספורת קצוצה וגבות מלוכסנות [1] שנראה בעל התנהגות אלימה במיוחד, ראה שסיר הטיגון העמוק עדיין עמד במקומו, מבלי להתייחס להימצאות אנשים סביבו, הוא בעט בפראות בסיר וכל השמן הרותח נשפך ממנו ישירות על דודה זואו.
"דודה!" באי לו ין צעק. הוא זינק לכיוונה, בכוונה להסית את הידית של סיר הטיגון ממנה, אך נעצר על ידי גו האי ואז ראה את השמן הרותח ניתז על הרגל של דודה זואו.
עיניה של דודה זואו נפקחו לרווחה בפתאומיות, פינות פיה התעוותו בכאב, גופה צנח באופן מיידי על הקרקע והיא ייללה, בזמן שאחזה ברגלה בחוזקה.
"מה אתם רוצים?", באי לו ין צעק.
הקצין בעל השיער הקצוץ ענה בבוז, "מה אנחנו רוצים? זה נקרא אכיפת חוק!"
"אם אתה רוצה לאכוף את החוק, אז פשוט תעשה את זה. למה אתה צריך
לשבור את הדברים כאן, לעזאזל?" פניו של באי לו ין חשכו.
הקצין הביט בו בארשת אכזרית ואלימה והצביע באצבעו על הצעיר.
"אתה שואל למה שברנו כאן את הדברים?" הקצין המגולח דרך על הקרקע, רומס את התרמוס שהיה זרוק לרגליו לחתיכות, "אני לא שובר את הדברים, זאת האישה המסריחה הזאת, שלא רוצה לזוז. "
דודה זואו עדיין ישבה על הקרקע, בוכה בקול. ידו של באי לו ין המשיכה לרעוד ללא שליטה, מבטו הנוקשה והזועם סרק כל סנטימטר מגופו של הקצין. הוא עשה צעד גדול ומהיר כדי לצאת אחריו החוצה, אבל גו האי משך אותו שוב פעם. העיניים של באי לו ין האדימו בעודו מביט בגו האי , "תן לי ללכת!"
גו האי היה רגוע במיוחד, הוא תפס בידו של באי לו ין בחוזקה והשמיע כל מילה בנפרד ובאיטיות על מנת שבאי לו ין יבין את כוונתו, "אתה, קודם כל לך ותתמוך בדודה זואו. תאמין לי, אתה רק צריך לזכור בבירור את פניהם."
דודה זואו בכתה בקול צרוד, רגלה הימנית נפגעה והמשיכה להתעוות. היו הרבה עוברי אורח רועשים אשר צפו מהצד, אולם אף אחד מהם לא העז לגשת קדימה ולעזור לה. הקצינים המשיכו להרוס דברים, השולחנות המיושנים נופצו לחתיכות, רגלי כיסאות המושבים שלהם נותקו זה מזה, ואפילו הכסף שהונח בתיבת הנייר נפל על האדמה. בחשש וחרדה, דודה זואו נחפזה לאסוף את המטבעות, אולם היא לא נגעה בשטרות והניחה לקצין לקחת אותם.
כל כך הרבה ייסורים, כל הכסף שהיא הרוויחה במשך כמה חודשים בעמל רב כל כך, הכל נלקח ממנה. לדברים האלה אולי היה ערך מועט, אבל עסקים קטנים כאלה לא יכולים להרוויח ממילא הרבה כסף מלכתחילה. יתר על כן, דודה זואו הייתה אדם ישר. גם אם תפסיד את הרווחים שלה, רכישת המוצרים הנחוצים מחדש יעלה לה הון.
דודה זואו הביטה על החפצים השבורים שהיו מפוזרים על הקרקע, תיבת הנייר הריקה ובינתיים הכאב החד ברגלה טרם פחת. הדבר היחיד שנשאר לה היו דמעותיה, שנשרו בשקט.
גו האי נשא את דודה זואו על גבו, באי לו ין הלך הביתה לספר לבאי האן צ'י, שהתעקש להביא את דודה זואו בעצמו מיד לבית החולים.
"אתם, לכו לבית הספר, אני יכול לטפל בזה לבד." באי האן צ'י דחק בבאי לו ין ובגו האי. "אין שום בעיה, אין צורך לדאוג. מהיר, פשוט לכו. אל תבזבזו את זמן הלימודים שלכם."
"אבא, גם אני רוצה לבוא איתך." עיניו של באי לו ין היו מלאות דאגה.
"תקשיב לי!" פניו של באי האן צ'י הרצינו.
דודה זואו הפצירה בבאי לו ין בפנים חיוורים ובקולה הצרוד, "אני בסדר עכשיו, אתה צריך למהר וללכת לבית הספר."
באי לו ין עדיין לא זז ממקומם, בוהה בבאי האן צ'י רוכב על תלת האופן החשמלי שלו, נושא את דודה זואו החיוורת ומוכת הצער.
למשך זמן רב השתרר שקט, באי לו ין הנחית לפתע אגרוף חזק בבטנו של גו האי, "אני לא יכול לסבול עוול שכזה!"
גו האי עמד יציב, המותניים שלו לא זזו כלל.
כשראו שגו האי התמודד עם הכאב ללא כל רטינות וללא טינה, בעודו מסתכל עליו בפנים מלאי אהדה, ליבו של באי לו ין החל להירגע באטיות, הכעס שבעיניו התעמעם אף הוא בהדרגה.
כאשר גו האי הבחין בהבעתו של באי לו ין, ברגע ההוא מצוקה בלתי מוכרת לו, סוג של כאב לב שלא חש מעולם לפני כן פלש לפתע לכל חלקי לבו. ברגע ההוא, גו האי העדיף לחטוף מכות מבאי לו ין, לשמוע ממנו עלבונות, אבל הוא באמת לא רצה לראות אותו סובל ככה.
"אני יודע שיש לך חוש צדק מפותח, אבל אתה צריך להשתמש באסטרטגיה שונה כדי להתמודד עם אנשים שונים."
באי לו ין קימץ את ידו לאגרף וחזר על דבריו, "אני פשוט לא יכול לסבול את העוול הזה."
"בסדר, בסדר." גו האי דיבר ברכות, "אתה עדיין זוכר את הפנים שלהם, נכון? תירגעו, הם לא ימלטו מזה."
באי לו ין נחר בקור, "הרי ברור שכל מה שהם עשו היה להציק אנשים, הדוכן היה שם, ליד הכניסה לסמטה, למי זה כבר היה יכול להפריע? בדרך כלל אפילו הצל של הקצינים לא היה מופיע שם, אבל היום, הם חוללו מהומה וללא כל התראה …"
זרועו של גו האי הקיפה את כתפו של באי לו ין, מרגיע אותו בעודו מלטף את גבו, "אל תוריד את עצמך לרמה שלהם."
באי לו ין דחף אותו הצידה, היה שינוי קל בעיניו, "אני יודע מי עשה את זה."
"אל תחפש אותה." גו האי אחז בידו של באי לו ין בכל כוחו, "תקשיב לי, אל תחפש אותה!"
*****
הערה:
[1] שיער קצוץ וגבותיו מלוכסנות : צ'אי ג'ידאן כתבה בנובלה המקורית שהוא היה – (bāzìméi) 八字眉 זה אומר שגבותיו נראו כמו הסימנית הסינית 八.
nekoumifanstories 