לקריאת הפרק הקודם
לקריאת הפרק הבא
לרשימת עשרת הפרקים הבאים
פרק 19 : אתה הממזר שלי
תרגום הנובלה הסינית, "האם אתה מכור?"
מחברת: צ'אי ג'ידאן
תורגם לעברית ע"י נקו
עריכה לשונית ע"י אומי
יש אנשים שהם כמו סם, ברגע שאתה טועם מהם, אתה מכור לנצח.
הערה חשובה: מהיום ליד כמה מהמשפטים תראו מספור, לדוגמא [1]. מתחת לפרק יהיה הסבר למשפט או חלק ממנו במספור זהה ותואם. בבקשה, תקראו את ההערות האלה, זה יקל על הבנת המושגים והביטויים.
"אנחנו האזרחים, בקושי משלמים מיסים, בכל פעם שקנינו דברים אנחנו פשוט…״
באי האן צ'י הרים את קולו, כשלפתע ראה שבאי לו ין מגיע מעבר לפינה. הוא סיים את השיחה במהירות.
"שיחות מהסוג הזה חסרות תועלת בכל מקרה. המדיניות של הממשלה לא תצדד בנו, האזרחים. אני חוזר הביתה לאכול ארוחת ערב. אתם יכולים פשוט להמשיך לדבר בלעדיי."
באי האן צ'י הלך לצידו של לו ין.
"בן, כבר חזרת הביתה ? התעייפת היום? הנה, תן לי לעזור לך לסחוב את התיק."
באי לו ין הראה חיוך נדיר.
"לא, אני לא עייף. בישלת משהו?"
"בישלתי. פשוט חיכיתי שתבוא הביתה ונאכל יחד."
באי לו ין הניח את התיק בחדרו, וניגש ישר למטבח. הוא הריח את האוכל מיד כאשר פתח את הווילון.
"אתה לא היית זה שהכין את האוכל של היום, נכון?״
באי האן צ'י חייך בביישנות.
"אני לא הכנתי את זה. דודה זואו שלך בישלה בשבילנו."
"הדודה זואו?" באי לו ין תהה. "איזו דודה זואו?"
"זה …. הגברת זואו בעלת דוכן הבוקר, דודה זואו שלך. כל יום אתה אוכל את הטופו שהיא מכינה ועדיין לא יודע ששם המשפחה שלה זואו"?
"אווווו~" באי לו ין פתאום שינה את נימת דיבורו.
"כל יום אתה אוכל את האוכל שלה לארוחת בוקר, ועכשיו אתה רוצה לאכול אותו גם לארוחת ערב. למה שפשוט לא תתחתן איתה? ככה נוכל לחסוך גם את הכסף של ארוחת הבוקר.״
"איזה שטויות!" באי האן צ'י היכה בראשו של באי לו ין עם מקלות אכילה. "עדיין יש לה בעל."
"עברו כל כך הרבה שנים, והוא אפילו לא חזר הביתה פעם אחת. בין אם הוא כאן או לא כאן, מה ההבדל?", באי לו ין הביט באביו.
"הוא עושה עסקים גדולים בחו"ל, הם לא יכולים לעבוד יחד בדוכן האוכל קטן הזה, נכון?"
באי לו ין צחק, "הוא עושה עסקים גדולים אבל עדיין נותן לאשתו לעבוד קשה כל כך."
"בסדר, בסדר." באי האן צ'י נתן בבאי לו ין מבט רב משמעות. "סבתא שלך מגיעה, תאכל את האוכל שלך מהר."
היום, סבתו של באי לו ין לבשה גלימה כחולה, והצווארון שלה היה חשוף. כשבאי לו ין הציץ לעבר הצווארון שלה, לפתע עלה בו הזיכרון והוא צחק בקול רם.
כשסבתא באי ראתה שבאי לו ין צוחק, היא צמצמה את עיניה.
"אה ~ היום הצב הגדול שלי [1] באמת שמח ~" באי האן צ'י הצביע עם מקלות אכילה ואמר, "אמא, הוא הנכד שלך. נכד. לא צב."
"אה … נכון. אתה הממזר שלי [2]." באי לו ין נאלם דום. לצדו, סבא באי צחק עד שנחנק מהאוכל שלו. באי לו ין לקח במהירות כמה מפיות כדי לנקות את הבלגן שסבו הותיר, ועזר לו ללבוש סינר, לפני שזה חזר לאכול.
הם אכלו בשמחה כשלפתע הטלפון של באי האן צ'י צלצל. זמן לא רב אחרי שהוא ענה לשיחה, באי האן צ'י הושיט את הטלפון לבאי לו ין.
"מישהי מחפשת אותך, זאת בחורה."
באי לו ין לקח את הטלפון, ויצא מהמטבח במבט תמהה. מי התקשר אליו לטלפון של אביו? לא היה לו מושג בעצמו.
באי לו ין יצא מהבית, בעוד סבתא באי מתחה את צווארה על מנת להציץ אחריו. היא שאלה את באי האן צ׳י בשקט ״חברה?״
״איזו חברה? בן כמה הוא, שתהיה לו חברה עכשיו?״, באי האן צ׳י לקח פרוסת דג והכניס אותה לפיה של סבתא באי ״תאכלי את זה.״
״טוב לפני שאמות, אני רוצה לראות את הנכד שלי מתחתן.״
באי האן צ׳י השיב כדרך אגב, ״בינתיים את חיה.״
״למה אתה אומר משהו כזה?״, סבתא באי הרחיקה את ידה מזו של באי האן צ׳י. באי האן צ׳י פשוט צחק.
״……״
״הלו?״
באי לו ין שמע את צלילי הבכי מעבר לקו הטלפון. הוא אפילו לא היה צריך לשאול, כי הוא כבר ידע מי זאת. תחושת הבטן שלו הורתה לו לנתק באופן מידי.
״אל תנתק.״
הבחורה מעבר לקו כאילו קראה את מחשבותיו. היא הפסיקה לבכות ודיברה בנימה תקיפה. ״אם תנתק לי אני אחזור לחפש אותך. אני לא צוחקת.״
באי לו ין נרגע מעט ושאל ברכות, ״מה קרה?״
״למה אתה אף פעם לא קורא את המיילים שאני שולחת לך? שלחתי לך הודעות ומעולם לא ענית לי. אני פה בחו״ל לבד. אני לא מכירה פה אף אחד אחר, בזמנים כאלה אתה אמור ללוות אותי. איך אתה יכול להיות כל כך חסר רגשות כלפיי?״
״איך את יודעת שמעולם לא קראתי את ההודעות שלך?״
״אני יודעת, אני פשוט יודעת את זה….״ היא שוב התחילה לבכות.
באי לו ין לפת את הטלפון בחוזקה. ״ אז את אמורה לדעת שאני בן אדם מאוד החלטי. פרידה זאת פרידה.״
הבחורה מעבר לקו השתתקה פתאום לפני שאמרה, ״תקרא את המיילים ששלחתי לך. תקרא כל אחד ואחד מהם. אם לא תעשה את זה, אתקשר לאבא שלך כל יום, עד שיתעייף.״
״לא… שי הוי…״, באי לו ין כעס. ״למה אף פעם לא הבנתי שאת כל כך חסרת היגיון?״
״אתה הכרחת אותי להפוך לכזאת!״
באי לו ין רצה להגיד משהו, אבל היא כבר ניתקה את הטלפון.
״בן? בן? תביא את בקבוקי הבירה האלה פנימה.״
באי לו ין הכניס את הטלפון לכיס, לקח שני בקבוקי בירה נכנס הביתה. מצב רוחו התקלקל. אפילו האוכל, שהיה טעים להפליא, איבד את טעמו עבור לו ין. הוא הכריח את עצמו לסיים לאכול, כדי למנוע מסבא וסבתא שלו לראות את זה.
לפני שהוא הלך לישון, באי לו ין הדליק את המחשב ונכנס לתיבת הדואר הנכנס שלו . כשהוא ראה שיש לו עשרים ושמונה מיילים שלא נקראו, הוא דפדף בין המכתבים.
על מנת להקל על העניין וכדי להשקיט את מצבי רוחו המשתנים, באי לו ין פתח את המייל האחרון.
״ידעתי שתתחיל לקרוא מהמייל הזה, וכדי למנוע את העצלנות שלך כתבתי את התוכן המפורט במייל השישי.״
באי לו ין פתח את המייל השישי.
״נפגעתי. באמת פתחת רק את מייל האחרון . אבל מה שאני רוצה להגיד לא נמצא גם פה. אם אתה מעוניין, תפתח את המייל העשירי."
באי לו ין פתח בסבלנות את המייל העשירי, אבל התוכן היה זהה לקודמו, הכוונה הייתה שבאי לו ין יפתח את המייל הקודם.
זה המשיך עוד ועוד, עד שנותרו לו עוד שני מיילים, והוא עדיין לא ראה שום דבר חשוב.
לא היה לו מצב רוח לשחק יותר משחקים, אז הוא פתח ישירות את שני המיילים שנותרו.
"אה, נגמרה לך הסבלנות? אבל אני רוצה שתקרא את מה שכתוב במייל האחר ולא בזה. אין פה שום דבר."
באי לו ין פתח את המייל האחרון.
"אם קראת את כל המיילים ששלחתי לך, זה אומר שבאמת לא אכפת לך ממני. נכון? אנחנו… האם זה באמת נגמר בנינו?"
תחושת הדיכאון והעצבים נעלמו מליבו של באי לו ין באותו הרגע ובמקומם הופיעו חוסר אונים וריקנות. הלחץ שבמעמקי ליבו נפתח שוב, המחשבות על הבדלי המעמדות החברתיים, צפו ועלו לאטם במוחו.
שי הוי הייתה בתו של פוליטיקאי. היא קנתה שמלות יקרות, ואכלה ארוחות שהיו מספיקות להאכיל את משפחתו במשך חודשיים. הוא נהג להתעלם מהדברים האלה, עד שג'יאנג יואן הופיעה שוב בחייו, בעודה חושפת ביסודיות את תנאי החיים הקשים של אביו.
הוא אהב את אביו עד כדי כך שהוא מעולם לא בז לו על מה שהוא, אבל הוא גם לא אפשר לאנשים אחרים לבוז לאביו .עם זאת, הוא בהחלט לא רצה להיות באי האן צ'י השני, יבוא יום והוא יעמוד בפסגה בעודו מביט על כולם מלמעלה.
אותם אנשים שהתייחסו אליהם כאל נמלים קטנות, הוא רצה לשלוף את עצמותיהם, לחשוף את בשרם הרקוב לעיניי העולם ולתת להם לקבל את הטבילה האכזרית [3].
[1], סבתו של באי לו ין טעתה בהגיית המילה ושגתה היא רצתה לומר 孙子 (שון זי: נכד) אבל היא אמרה 龟子( גו זי: צב ).
[2] לאחר שאביו של באי לו ין תיקן את הסבתא היא עדיין אמרה טעות בהגייה 龟 孙子(גו שון זי: ממזר) מפה הגיע שם הפרק.
[3] מדובר במטאפורה. באי לו ין רוצה לחשו, לעולם את הריקבון שבנפש פנימה של האנשים שבזו להם על כל שהיו עניים.
nekoumifanstories 