לקריאת הפרק הקודם
לקריאת הפרק הבא
לרשימת עשרת הפרקים הבאים
פרק 16: אתה מעז לאתגר אותי?
תרגום הנובלה הסינית, "האם אתה מכור?"
מחברת: צ'אי ג'ידאן
תורגם לעברית ע"י נקו
עריכה לשונית ע"י אומי
יש אנשים שהם כמו סם, ברגע שאתה טועם מהם, אתה מכור לנצח.
למחרת, באי לו ין שוב איחר. גו האי הגניב מבט אל מדיו, אלה היו אותם המדים מאתמול, וכמו כן הם עדיין לא היו תפורים. גו האי היה נועז מספיק כדי לגזור את החורים במדיו של באי לו ין, כי הוא הבין את מידת הרשלנות במשק הבית שלו. הוא ידע שבאי לו ין כנראה לא פשט את בגדיו ובמקום זה, ישר הלך לישון במדים שלו.
מעולה, עכשיו הכל כבר מוכן, כל מה שנשאר זאת הרוח המזרחית*. אף על פי כן, חבל שהרוח המזרחית לא נושבת בקלות היום.
(*הערה: פתגם -רוח מזרחית, הכוונה למשהו הכי חשוב שחסר שחיוני לביצוע המשימה).
גו האי המשיך לבהות בבאי לו ין, מחכה שזה יירדם. אבל באי לו ין היה ערני לחלוטין באותו יום. הוא היה מאוד נמרץ לאורך שני השיעורים וגבו היה ישר כסרגל.
קדימה, תירדם … גו האי חזר על המילים האל בראשו, כמתפלל. לבסוף, לקראת סוף השעה השנייה, גבו של באי לו ין צנח מעט והוא נשען לבסוף על השולחן.
גו האי חיכה בשקט. בדיוק כשגופו של באי לו ין הפסיק לנוע, הוא הושיט את ידיו.
"רינג, רינג….", פעמון בית הספר בישר על סיום השיעור.
כשהשיעור הסתיים, גו האי חרק בשיניו ומשך את ידו בלב כבד. השיעור השלישי היה חינוך גופני, גו האי הניח את החוט והמחט באופן זמני במגירת השולחן שלו, שומר אותם לשעה הרביעית.
בית הספר שלהם העסיק מורה חדש לחינוך גופני . המורה הזה היה גמלאי מהצבא. הוא הפיץ סביבו הילה חסרת פחד ובטחון עצמי.
מיד עם תחילת השיעור, הוא קלל ונזף בכיתה כולה בגלל יציבתם, בעודו קורא להם חבורה של פחדנים חסרי עמוד שדרה.
"אתה, תסדר את התלמידים מהר בשורה״, המורה לחינוך גופני מינה את טי וויי לתפקיד.
כאשר טי וויי צעק את ההוראה, המורה לחינוך גופני מיהר להתלונן,
"לא אכלת עדיין?"
טי ויי התמרמר, "אכלתי, אבל אני עדיין רעב."
כל הכיתה צחקה. המורה לחינוך גופני לקח צעד אחורה, אני מלמד אותכם ויש לכם את העוז לחייך אליי בחוצפה!
"חזור למקומך, אני אמנה תלמיד חדש."
הוא חלף על פני כל אחד מהתלמיד בהבעה של בוז עד לסוף השורה. לבסוף עיניו נחו על אדם, אשר יציבתו הייתה שונה לחלוטין משאר התלמידים. תלמיד זה הסתיר הבעת אגרסיביות מרומזת ובמבט על גופו ויציבתו, הוא בהחלט יכול היה להפוך ליורשו של המורה לחינוך גופני.
"אתה, גש לכאן."
גו האי צעד קדימה, נושא את גופו באומץ, בתנועות מרשימות.
פניו של המורה לחינוך גופני סוף סוף הראו סיפוק.
"תצעק פעמים, אני אקשיב."
גו האי העיף מבט במורה לחינוך גופני והבחין שהוא מסוג האנשים היהירים בצורה בלתי נסבלת.
כאילו שצעקה כפולה תביא לך כבוד, גם אם לא תגיד לי לצעוק, הפרחים עדיין יקמלו, בדיוק כמו דעתי עליך.
"הוראות לא נועדו כדי לצעוק אותם. אם אין לך את האמון של אנשיך, הם לא יהיו מוכנים להקשיב לך גם אם תצעק עד שגורנך ידמם. אם יש לך את אמון האנשים שלך, הם ידעו מה עליהם לעשות גם אם פיך יישאר חתום." (כפרע הילד הזה מושלם!!!)
לאחר שסיים את ההצהרה, שתיקה כללית נפרשה ברחבה.
איש לא ציפה שמישהו יהיה אמיץ מספיק כדי לשאת נאום מהסוג הזה בפני המורה הפראי וחסר ההיגיון שלהם לחינוך גופני.
התלמידים התלחשו בסתר על כך שגורל הבחור הזה נחרץ, ובכל זאת הם לא יכלו שלא להריע לו. כולם תיעבו מורים מהסוג הזה, ברור שאדם אשר יעז להתנגד למורה יהפוך לגיבור טרגי, אך גם נערץ עבורם.
המורה לחינוך גופני התנהג כאילו הוא אחוז דיבוק.
למה צורת דיבורו של התלמיד הזה מוכרת כל כך? למה אני מרגיש שהעמדות שלנו הוחלפו כשאני מביט לו בעיניים ? זה לא נכון. הוא רק תלמיד! אני המורה! אני אומר לו לעשות כך, ובכל זאת הוא עושה את ההיפך. איך הוא הצליח להפוך את התפקידים שלנו? זה לא הוגן!
"איזו הכשרה יש לך, שאתה מדבר אליי ככה?"
גו האי השיב בגסות, "ואז, מה לגבי מה שאתה קורא לו, ההכשרה שלך?"
פניו של המורה לחינוך הגופני רתחו. הוא הצביע לכיוון הקרקע ואמר,
"אם אתה יכול לעשות חמישים שכיבות שמיכה בדקה, אעמיד פנים שלא שמעתי את מה שאמרת עכשיו."
גו האי גיחך, שתי ידיו מוכנות, הוא ממתין שהמורה לחינוך גופני יאמר ״תתחיל."
המורה לחינוך גופני הביא סטופר והגניב מבט שופע בוז כלפי גו האי.
"תתחיל"
"1,2,3,4….."
כל הכיתה ספרה והריעה לגו האי בעת ובעונה אחת.
קצב התנועה שלו היה מהיר מאוד, זה היה מסוג הדברים שאפשר לראות רק בטלוויזיה. כשהספירה הגיעה לחמישים, נותרה לו עוד חצי דקה. חלק מהבנים אפילו הזיעו, בין אם זה היה בגלל השמש או שהם נבהלו באמת, אף אחד לא ידע.
"106".
מחיאות כפיים נלהבות פרצו משורות התלמידים
"למה אתם מוחאים כפיים?" המורה שאג בקול עד שהכיתה נרגעה.
המורה התייצב מול גו האי, "אתה חושב שאתה מאוד מכובד? בא! התלמידים לא יודעים איזו בדיחה אתה! אנשים מתייחסים אליך כאל לקוף ואליי כמאמן של הקוף! אתה חושב שאנשים באמת מעריצים אותך? אל תחמיא לעצמך!"
"אז, תן לי לראות אותך עושה משהו מכובד."
הפרובוקציה המתמדת של גו האי גרמה לכמה תלמידים מאחור ללעוג.
"המורה, תראה גם לנו את היכולות שלך! אנחנו גם רוצים לראות. כרגע פרשת מהצבא, נכון? אנחנו רוצים לראות איך נראה חייל אמיתי!"
"נכון! יש לך כישורים נהדרים, תחלוק אותם איתנו"
"….."
הלעג של הכיתה והבעתו האדישה של גו האי דחפו באיטיות את עצביו של המורה לחינוך גופני לידיי סף התפרצות. הוא הבין שהוא צריך לאפשר לתלמידיו להיות עדים לכישוריו, כך שהם לא יפקפקו בו שוב.
״תפסיקו עם הברבורים שלכם. אתם רואים את מוט המתח? כל אחד מכם יעשה מתיחות כפי יכולתו. אחרי שכולכם תסיימו , אני אעשה אותם. תקשיב טוב, מספר המתיחות שאעשה, יעלה על סך המתיחות הכללי."
התרגשות אחזה בכל הכיתה. קבוצת תלמידים הלכה לכיוון מתקן המתח והמצד השני, התלמידות עמדו סביבם והריעו להם.
כמה תלמידים מכיתות אחרת גם התקרבו לצפות בהתרגשות הכללית. רחבת הספורט השקטה בדרך כלל התמלאה במהירות בהתלהבות .
המורה לחינוך גופני הדגים מראש והסביר שהסנטר חייב לעבור את קו המתח ואילו הרגליים חייבות להישאר מעל לקרקע, כך זה בעצם נחשב למתיחה מושלמת.
"1,2…. היי אתה, זה לא נחשב. התלמיד הבא בוא קדימה … 3, 4, 5, 6, … 41, 42"
למרות שכל התלמידים עשו מתיחות, אף אחד מהם לא בלט במיוחד, הרבה תלמידים לא יכלו להחזיק את משקלם על המתח. מתוך כל הכיתה, מחציתם היו בנים, ארבעים בסך הכל. גם אם כל תלמיד הצליח לעשות שלוש מתיחות, הם לא הצליחו לעלות על מאה. תלמידים, אשר מעולם לא עברו הכשרה מיוחדת הבינו שזה יהיה נס, אם מישהו יצליח לעשות כמה עשרות מתיחות.
שלושת התלמידים שנותרו היו באי לו ין, יו צ'י וגו האי.
התלמידים עשו 89 מתיחות בסך הכל. בגלל הדרישה של המורה לחינוך גופני, חלק מהתלמידים לא הצליחו לעשות אפילו מתיחה אחת. לכן, והמורה לחינוך גופני היה מוכן ומזומן לבאות. הוא יכול לעשות 200 מתיחות ללא הפסקה.
לא משנה כמה חזק גו האי היה, לא היה סביר שסכום המתיחות הכללי יעלה על 100.
לקריאת הפרק הקודם
לקריאת הפרק הבא
לרשימת עשרת הפרקים הבאים
nekoumifanstories 