לקריאת הפרק הקודם
לקריאת הפרק הבא
לרשימת עשרת הפרקים
פרק 127: גורם לך לאבד כל תקווה באופן מוחלט
תרגום הנובלה הסינית, "האם אתה מכור?"
מחברת: צ'אי ג'ידאן
תורגם לעברית ע"י אומי
עריכה לשונית ע"י נקו
יש אנשים שהם כמו סם, ברגע שאתה טועם מהם, אתה מכור לנצח.
הפרק הנ"ל מכיל תוכן לגיל 21+. הוא מכיל אלימות קשה, ולכן לא מומלץ למי שמסתייג מכל אלימות שהיא.
מהיום השני ועד היום החמישי של החודש הירחי הראשון, ג'יאנג יואן העסיקה את עצמה בביקורים אצל משפחה וחברים. לפיכך, ההכנות לנסיעתו של באי לו ין לחו"ל נדחקו באופן זמני הצידה.
לבסוף, ביום השישי, לאחר קושי רב, היא סוף סוף מצאה קצת זמן פנוי. אבל אז במקרה, היא נתקלה בחברה וותיקה לכיתתה, שזה עתה חזרה מחו"ל. לא ניתן היה לסרב להזמנה החמה ונלהבת של חברתה ולכן היא נענתה והצטרפה אליה לארוחת ערב.
בשעה שהאזינה לסיפוריה של חברתה לכיתה, על כמה חייה היו מדהימים בחו"ל, ג'יאנג יואן השתכנעה. זה לא רק אישר את החלטתה של ג'יאנג יואן, אלא גם עשה אותה עוד יותר נחושה. היא הייתה חייבת לשלוח את באי לו ין לחו"ל, וברגע שהוא יסתדר שם, הוא תיסע אליו ותישאר עם בנה בזקנתה.
ג'יאנג יואן ציירה אשליה יפה ומוקפדת בצורה יוצאת דופן בדמיונה. היא מעולם לא חשבה שזאת תהייה משימה כרוכה במאמצים רבים או קשה להשגה. היא באמת ובתמים האמינה, שאין שום דבר שהיא לא יכולה להשיג, אם היא תגדיר את מטרתה ותשקיע מאמצים להשגתה.
כדוגמא, אפשר לקחת בחשבון את התקופה בה החליטה לנתק את יחסיה עם באי האן צ'י ותכננה להתחתן עם גבר עשיר ורב עוצמה. כולם סביבה חשבו שהיא הזויה, כמעט מטורפת. שזאת הייתה משאלת לב שלה בלבד. אבל, בסופו של דבר, המציאות זיכתה אותה ועמדה לצידה.
אין נשים שחייבות לעבור קשיים ולסבול כל חייהן. יש רק נשים שאינן מבקשות להתקדם ואין להן שאיפות להתקדם.
זה מה שג'יאנג יואן לעתים קרובות אמרה לעצמה.
כבר החשיך בחוץ כאשר היא הגיע לביתם בתוך הבסיס הצבאי. ג'יאנג יואן הכינה אוכל במהירות. כאשר גו ווי טינג וגו האי התיישבו ליד השולחן, ג'יאנג יואן הרימה את התיקים שלה ועשתה את דרכה לכיוון דלת הכניסה, כדי להחליף את נעליה. בזמן שהיא נעלה את נעליה, היא אמרה, "יש לי כמה עניינים לסדר, תהנו מהאוכל שלכם."
גו ווי טינג זרק לעברה מבט חטוף, "לאן את הולכת כל כך מאוחר בערב?"
"הגיע הזמן לטפל בתוכניות היציאה לחו"ל של לו ין. אני חייבת ללכת ולהעיף מבט."
"כל כך מהר?" גו ווי טינג צמצם את עיניו קלות לעברה.
ג'יאנג יואן חייכה, "מהר? אני מתלוננת שזה איטי מדי. "
"למה שפשוט לא תלכי מחר? איך את יודעת אם האדם הזה יכול להיפגש איתך כל כך מאוחר?"
"אני חוששת שמשהו אחר יצוץ מחר והעניין יתעכב אפילו יותר. אל תדאג, אני כבר קבעתי פגישה מראש."
ג'יאנג יואן כבר נעלה את נעליה ועמדה לפתוח את הדלת, כאשר גו ווי טינג אמר, "את יכול פשוט לשכור מישהו כדי לסדר את הנושא הזה עבורך."
"גם אז, עדין הייתי צריכה ללכת ולהעיף מבט, אחרת לא אהייה רגועה."
לאחר שאמרה את זה, היא נפרדה מגו ווי טינג ומגו האי בחיוך ועשתה את דרכה בשמחה אל מחוץ לדלת.
למעשה, היא טרם יצרה קשר כלשהו עם באי האן צ'י לגבי העניין הזה. והדבר החמור יותר היה, שהיא לא שמעה שום מידע בכלל מבאי לו ין. אבל, במוחה של ג'יאנג יואן, אלה היו רק דברים שוליים. כשהכל יהיה מוכן סוף סוף, יהיה לה די והותר זמן כדי להתמודד עם שני אלה.
ביום הזה, גו האי ישב בחדרה של אמו כל הלילה.
—
באי האן צ'י התעורר מוקדם מאוד בבוקר. הוא פתח את דלת חדר השינה של באי לו ין ואמר, "היום, אני צריך לצאת לביתה של הדודה של טונג טיאן. ארוחת הצהריים כבר מוכנה. זה בארון המטבח, לכן תחמם לך בשעות הצהריים ותאכל. "
לאחר שסיים את דבריו, הוא יצא מהבית עם הדודה זואו ומנג טונג טיאן. חבילות גדולות וקטנות של מתנות היו ארוזות בשקיות והוחזיקו בחוזקה בין אצבעותיו.
זה היה כבר היום השביעי של החודש הירחי הראשון, באי לו ין הרים את הטלפון הנייד שלו וראה עוד הודעת טקסט משי הוי.
באי לו ין אפילו לא טרח להסתכל בהודעה, כשענה בחזרה.
"אני רוצה להיפגש איתך היום בנוגע למשהו."
זמן קצר לאחר מכן, שי הוי הגיבה.
"באיזו שעה?"
עד אז, באי לו ין כבר הלך לחדר האמבטיה.
הוא פנה אל המראה כשהוא צחצח את שיניו. בכל פעם שהוא הרים את הראש שלו, מבטו נפגש עם המראה, הוא יכול היה לראות בבירור את תלבושת בית הספר שהייתה תלויה מסודרת מאחוריו.
בליל השלושים לחודש, יומיים לפני ראש השנה הירחית, לאחר שווידא שגו האי לא יהיה בבית מגוריו, באי לו ין חזר לשם. למעשה, לא היה לו שום דבר מיוחד לעשות בדירה כשנסע לשם, הוא רק רצה להסתכל מסביב. אחרי הכל, מחצית מהבית הזה הייתה פעם מחצית ביתו, ביתו השני.
הכול נשאר כפי שהיה בזמן שהוא עזב. ההבדל היחיד היה, שארון הבגדים בחדר השינה נפתח.
על הרצפה ליד רגליו, היה מונח ז'קט תלבושת אחידה. היה ברור שהוא נרמס ברגליו של מישהו. זה היה ברור אפילו יותר מהבוץ והקמטים שעיטרו אותו.
באי לו רק הרים אותו, לקח אותו הביתה וכיבס אותו.
אפילו עד עכשיו, עד לרגע זה, זה עדיין לא התייבש לחלוטין.
……
באי לו ין החל לשטוף את פניו, אבל אז, חש דקירות קור על עורו והוא יכול היה לחוש שדלת חדר האמבטיה נפתחה על ידי מישהו. אבל, בשל העובדה כי היה עדיין קצף על פניו, הוא לא העז לפקוח את עיניו. כל מה שהוא יכול היה לעשות, זה פשוט למהר ולהתיז עוד מים על פניו.
אבל לפתע, כוח חזק מאוד אחז בעורפו והצמיד אותו ישירות לתוך המים שמילאו את הכיור. הוא נחנק מספר פעמים. עד שראשו נשלף מהמים, אפילו בלי שתהייה לו הזדמנות לפקוח את עיניו השחורות כלבה, הן היו עטופות בחושך.
עיניו כוסו.
רצף האירועים שלאחר מכן, היה בדיוק אותו הדבר כמו בפעם הראשונה שהוא נחטף ונלקח למקום של גו האי. רק שהפעם, האיש עצמו עשה את זה.
ריח מוכר תקף את אפו של באי לו ין. כאשר הוא נלקח למכונית והתיישב בה, הוא הפנה את ראשו לאיש, שואל וחוזר ושואל את האדם שלידו, "האם זה גו האי?"
האדם שלידו לא הגיב. שכבת קור כיסתה את פניו בעודו ממשיך לנהוג במכונית.
"דבר!", באי לו ין אמר בנימה תקיפה ונוקשה.
אם זה היה באמת גו האי, באי לו ין הרגיש שזה היה בהחלט מיותר לחלוטין. ברגע זה ממש, הוא יכול היה להרגיע ולדבר באופן מסודר עם גו האי, אבל … זה היה פשוט, שהוא פחד שלא מדובר בגו האי.
"האם אתה גו האי או לא?"
"גו האי, האם זה אתה?"
מאז שבאי לו ין הונח במכונית ועד שהוא נלקח ממנה החוצה, הוא חזר ושאל את אותן השאלות, שוב ושוב לא פחות מעשר פעמים. בכל פעם, כל שאלה חזרה על עצמה, תחושה של דחיפות וחרדה ריחפה בין המילים.
כמה פעמים, לאחר שגו האי שמע איך הוא קורא בשמו וראה את הבעת פניו של הבחור השני, הוא לא יכול היה להתאפק מלפתוח את פיו כדי לענות. אבל, בסופו של דבר, הוא נצר את לשונו, חושק את שיניו ומאלץ את עצמו לשתוק.
באי לו ין הורם בכוח, נזרק על כתפו של האיש ונישא במעלה המדרגות.
בדיוק באותו רגע, לא היו ספקות במוחו של באי לו ין, מי היה האדם הזה.
אבל, זה היה בדיוק בגלל שהאדם הזה היה גו האי, גל של פחד התהווה במעמקי בטנו של באי לו ין והתפשט במהירות בכל גופו.
בחדר שרר חום ובדקה שהוא הוכנס, אגלי זיעה מיד ניגרו בחופשיות במורד פניו. בזה אחר זה, כל פריט לבוש שהיה על גופו הופשט ממנו. חלק מהם פשוט נקרעו לחלוטין. למרות שהוא היה מכוסה זיעה, הוא עדיין חש את צינת הרוח, ברגע שהיא חלפה על גופו.
מכנסיו נקרעו ממנו בכוח. תחתוניו נתלשו.
באי לו ין דיבר לבסוף, "גו האי, אני יודע שזה אתה. תפסיק להתנהג ככה!"
גו האי לא שמע שום דבר מכל זה. אף לא מילה אחת הגיעה לאוזניו, כשהוא שלף את איברו ושפשף אותו. הוא שפשף אותה עד שתפח, התחמם והתעבה. עד שנראה כאילו הוא יכול לכבוש כל דבר.
לאחר מכן, הוא נשען בכוח על פלג גופו העליון של באי לו ין והעלה את מותניו כלפי מעלה.
"גו האי, אני אומר לך …… ממממ…."
גו האי תחב מגבת לתוך פיו של באי לו ין, חוסם את דבריו. הוא התיר והוריד את הכיסוי מעל עיניו, כך שהוא יוכל לראות בבירור את מה שיבוא לאחר מכן.
ללא כל חומר סיכה, ללא כל משחק מקדים או אפילו ללא אות הקלוש ביותר, הוא ננעץ בתוכו בחוזקה.
תוך שבריר של שנייה, כאב קיצוני ומייסר פילח בכוח לאורך כל הישות של באי לו ין. כנקרע לגזרים, פיסה אחר פיסה, מההתקפה הפתאומית, כל גופו פרכס.
שתי ידיו היו כבולות באזיקים אל החלק האחורי של גופו. גו האי יכול היה לראות את הוורידים שבלטו בחלק האחורי על ידיו של באי לו ין. כל הוורידים פעמו מתחת לעור ידיו , התהדקו כקשרים וכמו בכו במקהלה, "כאב!"
כן, כאב. היום אני רוצה שתרגיש את הכאב ולגרום לך לזכור את זה למשך שארית חייך.
גו האי נע ללא כל היסוס. לאחר כל נעיצה, לאחר כל נסיגה, כל מה שהצליח לראות היה אדום.
לפני שעזב, הוא גנב את הסלולרי של באי לו ין. עכשיו, הוא השיב בחזרה להודעה האחרונה של שי הוי. הוא שלח לה את הכתובת ולאחר מכן הורה לה להגיע תוך עשר דקות.
למרות שגו האי האט, עוצמת תנועותיו לא פחתה.
כאב! כאב! כאב! הכאב קרע לגזרים את כל האיברים הפנימיים של באי לו ין.
כל כך כואב, עד כי הצליל החזק של שיני באי לו ין החורקות זו כנגד זו נשמע בבירור ברחבי החדר.
כל כך כואב, עד כי שתי רגליו המשיכו לרעוד.
כל כך כואב, עד כי ראשו החל להסתחרר.
מאז שהיה צעיר, הוא ניצב מול סבל קשיים רבים ועמד בגבורה בפצעיו הרבים. אבל, לעומת הכאב שחש כעת, הקשיים והפצעים האלה היו אפסיים. הן הרגישו עכשיו יותר כמו נוצות שנחתו עליו בזמנו.
גו האי בזמן הזה התנודד בין גירוי פיזי עוצמתי והרגשת אשמה סבוכה מאוד שגאתה בלבו.
הוא הרגיש כאילו הוא נסע והגיע לגן עדן ברגע אחד, ואז נבעט למטה אל הגיהינום ברגע שלאחר מכן. היה לזה טעם מענג מאוד ומייסר ביותר בעת ובעונה אחת.
גבו של באי לו ין היה מכוסה שכבה של זיעה קרה. גו האי יכול היה לשמוע במעומעם את באי לו ין זועק, 'זה כואב ", גם כשהוא נשך את המגבת.
הוא השתמש בידיו כדי לנגב את אגלי הזיעה בעדינות ממצחו של השני ולחש בקול נמוך, "בייבי, זה לא יכאב בעוד רגע."
מיד אחרי שסיים לומר את המילים האלה, הוא דחף קדימה במלוא העוצמה. הפער שפעם הפריד אותו ואת באי לו ין, כבר לא היה שם, הם היו מחוברים יחדיו לחלוטין. אפילו לא סנטימטר העז לעבור ביניהם.
באי לו ין הרגיש כאילו המעיים שלו היו על סף פיצוץ.
גו האי התחיל להאיץ. האיבר שלו, שהיה בערך בעובי של שורש כף ידו, ננעץ בפראות במאבקו בתוך המעבר הצר של באי לו ין.
באי לו ין הרגיש שהנעיצה הבאה תהרוג אותו. התקרה שמעל לראשו החלה להסתחרר.
לעזאזל! זה כל כך כואב!
כל כך כואב, עד שכל וריד בגופו נקשר ונמתח כמו חבל.
כל כך כואב, עד שתווי פניו התעוותו לכיוונים שונים.
כל כך כואב, עד שכל מה שביקש, היה לקחת מקל ולהכות את עצמו למוות.
"אה ……"
לבסוף, צעקה קטעה את תנועותיו של גו האי.
מישהי עמדה בפתח. היא עמדה שם, רועדת בפראות, כבר במשך כמעט שלוש דקות.
היא הייתה עדה להרבה סצנות מחרידות לפני, אבל שום דבר … שום דבר לא הבעית אותה וגרם לה להיות אכולת פחד, כמו המראה שראתה לנגד עיניה עכשיו. כל מה שראתה קודם, רק הפריע לה חזותית. אבל המראה הנוכחי שמולה, השפיע עליה נפשית. המראה הזה כילה את כל כח הרצון שלה.
שי הוי נרתעה על רגליה והתכוונה לרוץ משם, אבל היא נתפסה בידי שני גברים.
"תכניסו, אותה!"
שי הוי בכתה, צרחה ונאבקה כאשר אולצה לחזור לחדר.
גו האי חייך באכזריות; קור מקפיא הוטבע עד ששקע עמוק בתוך מילותיו, "תביטי היטב, ילדה יפה."
שי הוי נאבקה והתפתלה בזמן שצעקה, "לא…… אני לא רוצה …"
גו האי התחיל לנוע, ממש מול עיניה של שי הוי. הוא טרף וכבש באלימות ובפראות את האדם שהיא אוהבת.
"את רואה את זה? הוא שלי. של גו האי, שלי בלבד!"
המגבת שמילאה את פיו של באי לו ין הוצאה החוצה. אבל הוא לא נאבק ולא צעק. הוא הידק בחוזקה את שיניו ולא הוציא אף הגה מפיו. אגלי זיעה בגודל של שעועית, נטפו ממצחו . הוא הפנה את פניו אל הצד השני.
גו האי שב והפנה את ראשו של באי לו ין חזרה.
הסצנה שהתרחשה מול עיניה הפכה לסיוטים. הסיוטים שיחקקו במוחה של שו הוי בשנים הרבות, הקרובות לבוא. בכל פעם שתחשוב על כך, היא תפרוץ זיעה קרה.
היא נסחבה החוצה על ידי אחד האנשים. פניה עטו צבע מחריד, כאילו כל הדם אזל מהן. עיניה איבדו כל מיקוד וגופה המשיך לרעוד. היא ננטשה בסמטה. רק לאחר זמן רב , איש אחד מצא ולקח אותה לבית החולים.
גו האי המשיך לנוע בטירוף במשך זמן מה. לאחר מכן, הוא שלף את איברו לפתע, שפשף אותו קצת ופלט.
באי לו ין היה מונח על המיטה, ללא תנועה.
לאחר זמן רב, גו האי פתח את פיו. כל הפראות שכילתה אותו התמוגגה. במקומה נשארו רק כאב וחרטה.
"אני יודע שאתה תשנא אותי למשך שארית חייך על מה שעשיתי. אבל אני מעדיף לתת לך לשנוא אותי… עדיין הייתי חייב לעשות את זה. לבחורה הזאת אין שום כוונה טובה, היא מניפולטיבית. אתה לא יכול להיות איתה. אני חייב להכחיד אותה, לא משנה מה. אחרת, היא לא תהייה מוכנה להודות בתבוסה בקלות. אני לא יכול פשוט לעמוד כאן ולראות איך היא הורסת אותך! אני מעדיף שתכאב ותסבול רק בפעם היחידה הזאת. אבל אני לא מוכן לתת לך להתחרט בשנים שלאחר מכן. אני יודע … הכל נגמר בינינו עכשיו. אני, גו האי, לא יכול לבקש יותר בקשות בלתי סבירות. רק זה, אתה לא יכול להיות איתה. ואם תבחר להיות עם מישהו אחר מלבדה, אני לעולם לא אפריע ."
גו האי שחרר באטיות את האזיקים שעל פרקי ידיו של באי לו ין. עיניו הפכו אדומות, כשראה סימנים של שטפי הדם שנותרו.
"באי לו ין, אני, גו האי, יכול להזיל דמעות בשבילך. אני מודה, הייתי בן זונה איתך! לא עמדתי במילותיי. אמרתי לך שאני בוטח בך, אבל הזמנתי אנשים לפקוח עין עליך. אמרתי לך שאני רוצה לנתק את מערכת היחסים שלנו, אבל במקום זה, חטפתי והבאתי אותך לכאן. אמרתי שאני מכבד אותך, אבל אנסתי אותך ……… אני לא אנושי! אבל , אני באמת, אוהב אותך בכל ליבי. "
באי לו ין לא הגיב כלל. הוא אפילו לא הפנה את ראשו.
"באי לו ין, אחרי כל כך הרבה זמן, האם אי פעם חשבת עלי בכלל?"
באי לו ין שתק.
בידיים רועדות, גו האי ליטף את שיערו של באי לו ין ובקול צרוד שאל, "האם זה כאב לך באמת הרבה עכשיו?"
העפעפיים של באי לו ין לא זזו אפילו לא במעט.
תנועותיו של גו האי הפכו נוקשות והוא קפא במקום ואז, הוא יישר בפתאומיות את גופו של באי לו ין. ההבנה היכתה בו בכוח, כשהבחין שלא הייתה שום תגובה מהגוף שלפניו.
הוא החזיק בפניו של באי לו ין בין ידיו וקרא אליו כמה פעמים, "ין זי, ין זי, תתעורר."
לא משנה כמה פעמים הוא ניסה להחזיק את ראשו של באי לו ין למעלה, זה המשיך להיתלות ברפיון כלפי מטה.
גו האי שאג בהתקף של זעם, "מהר! תביאו לי רופא לכאן!"
רק אז, שני הגברים שעמדו בקרבת מקום הבינו מה קרה. הם מיד פנו לאחור ורצו החוצה.
בלי לבזבז אפילו עוד שנייה, גו האי כרך שמיכה עבה סביב גופו של באי לו ין. הוא אימץ אותו אל חזהו, מחבק בכל כוחו. כאב וחורבן הציפו את לבו.
nekoumifanstories 