התמכרות פרק 107

מצגת זאת דורשת JavaScript.

לקריאת הפרק הקודם

לקריאת הפרק הבא

לרשימת עשרת הפרקים

פרק 107: אבא, תתחתן!

תרגום הנובלה, "האם אתה מכור?"

מחברת: צ'אי ג'ידאן

תורגם לעברית ע"י נקו

עריכה לשונית ע"י אומי

יש אנשים שהם כמו סם, ברגע שאתה טועם מהם, אתה מכור לנצח.

 

כאשר באי לו ין הלך הביתה, הוא ראה קהל עצום בסמוך לביתו.

כל אחד מהם החזיק משהו בידיים, הם זרקו דברים לכיוון מרכז ההתקהלות וקיללו. חלק מהאנשים שעמדו בחלק הפנימי של המעגל, אף החלו להכות בידיהם. באי לו ין גבוה, לכן לא היה קשה לו לראות בבירור מה באמת מתרחש במרכז ההמון. אדם אחד היה שרוי על האדמה, כשהוא סובל מהתקפה מצד כל הסובבים אותו. חלק מהאנשים זרקו עליו ירקות, חלק זרקו עליו ביצים טריות וקבוצת אנשים נוספת זרקה לעברו חצץ…

"אם לא הייתי קורא את העיתון הערב, לא הייתי יודע שיש אנשים מהסוג הזה בעולמנו!"

"נכון! איך יכול להיות בן אדם רקוב כל כך?!"

"צפיתי בו בטלוויזיה, הוא הרס לי את הטעם של האוכל."

"חלאות מהסוג הזה צריכים להכלא בכלא באופן מיידי, כדי שהם לא יוכלו להזיק לאנשים אחרים!"

כשבאי לו ין ראה את הדוד ליו מגיח מהסמטה הקרובה עם עיתון בידו, הוא שאל בשקט, "דוד ליו, אני יכול להעיף מבט בעיתון שלך?"

הדוד ליו הנמיך את משקפיו על אפו והרים את עפעפיו על מנת להסתכל על באי לו ין, לאחר מכן הוא העביר לו את העיתון. הדוד ליו טפח על כתפו של באי לו ין ואמר, "בני, בטח היה לך קשה. כשתחזור הביתה תיגש ותנחם את אביך, תגיד לו לא לקחת ללב. אין צורך להתווכח עם האיש הזה יותר. כולנו יודעים איזה בן אדם אביך…."

"כן!" דודה זאנג זרמה איתו, "באותו היום אמרתי עליו כמה דברים רעים, אני חושבת שהוא בטח שמע את זה, כשתלך הביתה מאוחר יותר, בבקשה תעזור לי להתנצל בפניו."

לאחר שבאי לו ין נכנס לביתו, הוא עדיין יכול היה לשמוע צעקות מבחוץ.

"אל תבוא לפה בעתיד, אכה אותך אם אראה אותך פה!"

"אם תעז לבוא למסעדה של שיאו זואו שוב, לא אעזוב אותך בשקט!"

"זבל! תסתלק מהר!"

העיתון שבידו היה מקומט מאוד, מה שהעיד שהדוד ליו לפת אותו בחוזקה. העמוד הראשי בעיתון, עסק כולו בעניין הזה. נראה שהעורך ערך את העמוד המקורי שהיה אמור להיות מפורסם, גם התמונה שצורפה הייתה תמונת פאפארצי. אפילו חדשות ערוצי הטלוויזיה, צריכים להיות מסוננים אחד אחד, לכן זה נדיר מאוד שאירוע מסויים יתפרסם ביום ההתרחשות.

באי לו ין ידע שפרסום מהיר של חדשות מהסוג הזה תלוי במזל, אבל כדי לגרום לתקשורת לפעול כך צריך שיהיו לך קשרים גדולים מאוד.

רבים מהאנשים שהיו שם היו קשישים, הם בקושי השתמשו באינטרנט, כך שהמידע שהם קיבלו חייב להיות מהעיתון או מהטלוויזיה. חוץ מזה, האנשים האלה מאוד קרובים לבאי האן צ'י, דעתם ויחסם ישפיעו על רגשותיו של באי האן צ'י. אז באי לו ין באמת היה צריך תמיכה מהמדיה…

**

גו יאנג עמד בפינת הסלון, מגהץ את מכנסיו. מפעם לפעם הוא העיף מבט מזווית עינו לכיוונו של גו האי. גו האי צפה במשחק כדורגל בטלוויזיה, לופת את הטלפון הנייד שלו בחוזקה. הוא המשיך לשבת בעקשנות על הספה כבר הרבה מאוד זמן.

"* שיעול * * שיעול * …"

גו יאנג השתעל קלות מספר פעמים ושאל בקרירות, "למה אתה כל כך מרוכז, כשאתה צופה בפרסומת?"

מבטו של גו האי היה ממוקד במסך הטלוויזיה. הוא הרים את השלט, משנה את הערוץ כלאחר יד.

גו יאנג לקח את מכשיר הטלפון שלו בשקט ושלח לגו האי הודעה.

גו האי הופתע, זה היה כאילו הרגע שהוא כה חיכה לו הגיע. הוא מיד שינה את התנוחה שלו, הרים את הטלפון שלו ולאחר מכן פתח את נעילת המסך. על פניו הייתה הבעת התרגשות בלתי ניתנת לתיאור, קווי המתאר של פניו ממצחו ועד הלסת שלו הקרינו הבעה של שביעות רצון.

עד מהרה, הוא גילה שזאת הייתה הודעה ריקה, השולח היה גו יאנג.

פניו לפתע התקדרו, הוא הסיט את מבטו לאחור.

"אתה מחפש צרות?"

גו יאנג הניח את המכנסיים שהוא גיהץ בצד ואז קיפל אותם בקפידה. הוא החליק את מבטו החד לעבר פניו של גו האי.

"שלחתי את ההודעה  בטעות."

גו האי רצה לצעוק, אתה חושב שזה קל עבורי לחכות לשיחה? שלחת לי הודעה בטעות, אתה בכלל יודע כמה רגשות בזבזתי עליך ?!

"אתה מחכה לשיחה?" גו יאנג התיישב ליד גו האי.

גו האי השליך את הטלפון שלו הצידה על הספה, הוא עתה הבעה יהירה וחסרת עניין בכוונה, "לשיחה של מי אני מחכה? האם אני מחכה לשיחה שלך?!"

"אני לא יודע לגבי זה."

גו האי קם והלך לשירותים. שלפוחית השתן שלו כמעט התפוצצה בגלל שהוא חיכה לשיחת הטלפון במשך זמן רב.

גו יאנג בהה בגבו של גו האי, קצה פיו התעקל מעט כלפי מעלה. רק בזמן שהוא מסתכל האח הקטן היקר שלו, חום  כלשהו יכול להופיע על פניו.

זמן לא רב לאחר שגו האי נכנס לשירותים, הטלפון שלו השמיע צליל. זאת הייתה הודעת טקסט.

"ההודעה שחיכית לה הגיעה."

גו האי ניגב את המים מעל ידיו, הוא הביט בטלפון שלו שהיה מונח ליד גו יאנג.

"אמרתי לך כבר, אני לא מחכה להודעה."

גו יאנג ראה שעיניו של גו האי התמלאו בחוסר שקט, הוא לא יכול היה שלא ללעוג לו במוחו. מאז שהיית קטן ועד עכשיו, כל מה שעובר בראשך כתוב על הפנים שלך ואתה עדיין רוצה להסתיר ממני את האמת?

"אז אתה לא צריך לראות את זה."

אחרי שהוא אמר את זה, הוא הניח את הטלפון של גו האי בצד השני שלו.

גו האי העיף מבט לעבר גו יאנג, השני גם נעץ בו את מבטו, כאילו הוא חיכה שגו האי יעשה מעצמו טיפש. מאז שהם היו קטנים ועד עכשיו, גו יאנג התעניין מאוד להבין היכן עובר הגבול של המחסום הפסיכולוגי של גו האי, כדי  לפרוץ את המחסום בבת אחת. הלב של גו האי החסיר פעימה, הוא הרים את שלט הטלוויזיה והמשיך להחליף ערוצים. הבעת פניו התקשחה, הוא סירב להודות בתבוסתו.

עברו חמש דקות, הטלפון של גו האי שוב השמיע קול המתריע על הודעה נכנסת.

גו יאנג ישב על הספה בנינוחות ברגליים משולבות, אוכל גרעיני מלון. הוא היה מלא נחישות לנצח.

הלב של גו האי היה כמו שק אגרוף ושתי ההודעות האלה היו כשני אגרופים שתקפו אותו בפראות. כל דקה הרגישה כמו מבחן לגבולות היכולות שלו, גו האי לא שם לב שהאצבעות שלו מתופפות על מסעד הספה שוב ושוב. הוא זקף את גבו כאילו גבו היה משטח ברזל, שפתיו פסוקות מעט ….. כל הסימנים האלו חשפו את רגשותיו הנוכחיים, הוא היה חסר שקט וחרד, על סף אבדן שפיותו.

השתיקה הזאת נקטעה במהרה על ידי צלצול הטלפון של גו האי. גו יאנג הרים את הטלפון והביט במסך.

"ין זי… נראה שזאת שיחת טלפון מאחיך הקטן. אתה רוצה שאעזור לך לנתק את השיחה?"

גו האי היה כמו נמר פרא המזנק החוצה מתוך יער סבוך על פסגת הר, הוא השליך את עצמו על רגליו של גו יאנג וחטף את הטלפון מידו. שניות ספורות לאחר מכן, הוא רץ בחוסר מנוחה בחזרה אל חדר השינה שלו וטרק את הדלת בחוזקה. הברומאנס הברור לעין והעמוק בין שני האנשים האלה התגלה בצורה מבריקה והגיע לשיא רגשי קיצוני.

באי לו ין שלח שתי הודעות וגו האי לא ענה בכלל, אז באי לו ין מיד התקשר אליו. הוא חיכה כל כך הרבה זמן עד שהשיחה תיענה וברגע שהיא נענתה, אף אחד לא אמר דבר. אפילו לא "הלו".

המילים שבאי לו ין רצה לומר נתקעו בפיו.

שניהם שתקו במשך זמן רב. גו האי דיבר ראשון, הטון שלו היה קר וקשוח.

"מה קרה?"

באי לו ין עמד מתחת לעץ השזיף,  מביט באראנג מכשכש בזנבו ושאל, "אתה שלחת את הכתבים?"

גו האי השיב בקרירות, "זה לא הייתי אני."

"באמת?"

"לא סיפרת לי על הבעיה שלך. למה לעזאזל אני צריך לקרוא בשבילך לכתבים?" המילים של גו האי היו קשות, "האם אתה לא מוכשר מאוד בעצמך? כתבת את הפוסט בעצמך, היו הרבה אנשים שהגיבו על זה, הייתה לך קבוצה קטנה משלך כדי ליצור רעש גדול. יצירת המופת שלך הייתה בכל מקום. בוודאי שהתקשורת תבוא לחפש אותך. מה זה קשור אליי?"

באי לו ין הבין את זה עכשיו, הבחור היה נסער.

הוא גבר כל כך טיפוסי עם גוף חזק כפלדה אבל לב רך כדייסת שעועית.

בסדר. מי הפך אותו לאחיך? פשוט תן לו לנצח הפעם.

"לא יידעתי אותך כי זהותך מיוחדת מדי. לא רציתי שתיגרר לבלגן הזה. רציתי שתשמור על פרופיל נמוך. לא רציתי שבעיה קטנה כזאת תשפיע עליך לרעה."

"שאני אשמור על פרופיל נמוך? ואתה תקבל את כל החשיפה? מה ההבדל בזהויות שלנו? האם אמא שלך היא לא גם האמא שלי? האם אבא שלי הוא לא גם האבא שלך?"

באי לו ין שתק במשך זמן מה ואז השיב כלאחר יד, "אמא שלי היא דודתך ואבי הוא דודך."

הלב של גו האי נפגע קשה.

" לא הגדרנו עדיין את הסטטוס שלנו, לא כך?"

גו האי לא הצליח להגיב.

"אני חושב שאוכל לפתור את הבעיה הזו לבד."

קולו של גו האי מהצד השני של הטלפון נשמע הרבה פחות נוקשה, אבל מטרד קל עדיין נשמע בקולו.

"אני מעולם לא הטלתי ספק ביכולות שלך. אני מודה שלפעמים, אתה חכם ורואה את הנולד טוב יותר ממני, אתה יותר רגוע וסתגלן יותר ממני. אבל, אתה לא צריך להסתיר את הבעיות שלך ממני, נכון? אפילו יו צ'י ויאנג מנג היו מעורבים בתכנית הקטנה שלך. למה לא כללת אותי? אני לא יכול לעזור לך בפוסט שלך? אני לא יכול לעזור לך ליצור קשר עם מנהל הפורום? האם אני רק ילד עשיר, שיכול לסמוך רק על הכח של אביו? אתה יודע למה לא פניתי לבת הדוד שלי? בגלל שאני מכבד אותך. לא רציתי שהמאמצים שלך יבוזבזו סתם ככה! אם באמת הייתי מתערב, המנג ג'יאן זי הזה היה נעלם כבר מזמן, למה הייתי צריך להמתין עד עכשיו? באי לו ין,  אין הבדלים בזהות שלך ושלי. אתה יכול לחפש את אמא שלך או את אבא שלי, כל אחד יכול לפתור את הבעיה הזו. למה לא הלכת אליהם? למה אתה מרגיש שאתה יכול לפתור את הבעיה הזו בעצמך ובכל זאת אתה בטוח שאני פתרתי אותה באמצעות שיטה זו?מההתחלה ועד עכשיו בנית חומה בינינו. האם נוכל אי פעם להתגבר על החומה הזאת?"

הפעם, היה זה תורו של באי לו ין לשתוק, עד שגו האי ניתק את השיחה.

באי לו ין יצא מחדר השינה שלו, הוא הלך לכיוונו של באי האן צ'י ששיחק עם בנה של הדודה זואו בחצר הבית.

"אבא…"

באי האן צ'י קם, הוא הביט בבאי לו ין בשקט, תחושה של הכרת תודה והתרגשות אפפה אותו.

"בני, אתה כבר מבוגר, אתה יכול לטפל בבעיה שלך עכשיו. אבא זקן כבר, אני לא טוב כמוך."

באי לו ין פלט חיוך רפה, "אבא, תתחתן."

באי האן צ'י מיקד מבט מופתע בבאי לו ין,  מוחו כאילו הפסיק לתפקד.

"תתחתן." באי לו ין אמר את זה שוב.

"בני, אני מצטער. אתה כבר חי חיים קשים איתי במשך יותר מעשר שנים."

"אנחנו אב ובן, אין צורך להתנצל. הייתי לנטל עליך במשך יותר מדי 10 שנים. אתה צריך לחיות חיים חדשים לגמרי."

לפתע באי האן צ'י חיבק את באי לו ין בחוזקה.

"בני, לא משנה מה, האדם האהוב עליי ביותר בגלגול הזה הוא אתה, אף אחד אחר לא יוכל להשתוות לך."

באי לו ין הסתיר את הכאב העמוק שבעיניו, הוא טפח על כתפו של באי האן צ'י, מקניט אותו בעדינות, "אל תהייה רגשן. למעשה, אני זה שהתעייף ממך. ברגע שתתחתן, אני אהיה חופשי. אוכל ללכת לאן שארצה. גם אני אנהל חיים חדשים."

דמעה אחת, החליקה בשקט מעיניו של באי האן צ'י.

*****

לקריאת הפרק הקודם

לקריאת הפרק הבא

לרשימת עשרת הפרקים