לקריאת הפרק הקודם
לקריאת הפרק הבא
לרשימת עשרת הפרקים
פרק 106: הפעם, הוא גמור לחלוטין.
תרגום הנובלה, "האם אתה מכור?"
מחברת: צ'אי ג'ידאן
תורגם לעברית ע"י נקו
עריכה לשונית ע"י אומי
יש אנשים שהם כמו סם, ברגע שאתה טועם מהם, אתה מכור לנצח.
באי לו ין רתח, הוא תפס בצווארו של מנג ג’יאן זי ומשך אותו עד שהם התרחקו מהקהל
מנג ג’יאן זי עדיין שהה בקרבת ביתו של באי לו ין. הוא הסתובב בעודו מהרהר, בעצם מה אני צריך לעשות עכשיו? האם אני צריך להמשיך לעשות את זה? נגיד ואגיע לקיצוניות ובאמת אכעיס אותם, הרי אז יהיה בלתי אפשרי עבורי להשיג 200 אלף יואן. אבל אם אני לא אעשה כלום, לא רק שלא יהיו לי 200 אלף יואן, זה גם יקל עליהם.
אני הולך למות בכל מקרה, למה שלא נמות יחד!
אני לא מאמין שהאנרגיה שלכם יותר חזקה משלי!
מנג ג’יאן זי חשב על זה שוב ושוב, הוא לא הצליח להימנע מללכת לכיוון הבית של באי לו ין. הוא עדיין לא הספיק להגיע, כשלפתע המסטיף הטיבטי נבח לעברו בזעם.
לא אצליח להיכנס היום לתוך הבית, אני צריך להשיג כסף בכל אמצעי, אחרת איך אבצע את התוכנית שלי מחר?
לשדוד מישהו? אבל את מי אוכל לשדוד בשעה הזאת? אישה לא תעז לצאת מאוחר בלילה ואני לא אצליח לשדוד גבר.
בדיוק כשהוא חשב, צללית הופיעה בזווית עינו של מנג ג’יאן זי.
מאחר והיה חשוך, הוא לא ידע אם זה היה גבר או אישה, אבל כשהביט במבנה הפיזי הקטן, הוא ידע שהוא יוכל לנסות לשדוד אותו.
יאנג מנג הלך תוך שהוא משפשף את פניו, בגלל נפילתו קודם לכן לחיו השמאלית התנפחה. גם אם הוא רצה לצעוק הוא לא יכול היה לעשות זאת באותו רגע. הוא פשוט רץ בפראות כל הדרך לכאן. הוא המשיך לקלל בלבו, למה אני כל כך חסר מזל? לפתע, מישהו הלך לקראתו.
"תן לי את הכסף שלך." מנג ג’יאן זי צעק בקול רם.
בהתחלה יאנג מנג נבהל, אבל אחרי שראה שלאיש יש מבנה גוף זהה לשלו, גבו עקום, רגל אחת קצרה מהשנייה וכל גופו פלט ריח לא נעים כזה ….. הוא לא פחד יותר.
כאשר מנג ג’יאן זי ראה שיאנג מנג לא מגיב, הוא התקרב אליו צעד אחד יותר ואמר בכעס: "תן לי את הכסף שלך מהר!"
יאנג מנג לעג לו, "יש לך גוף כזה קטן ואתה עדיין מעז לשדוד אותי?"
"אתה מזלזל בי? אני אומר לך, הגוף הקטן הזה הוא יותר מהדרוש כדי לשדוד אותך."
הוא עשה צעד נוסף בעודו מדבר. ריח לא נעים תקף את הנחיריים של יאנג מנג.
יאנג מנג לא יכל שלא להשתעל פעמים, "אתה קבצן ואתה עדיין חושב לשנות את המקצוע שלך? אתה צריך יותר מוטיבציה מזה, כדי להצליח!"
למנג ג’יאן זי לא התחשק להקשיב ליאנג מנג, הוא רץ לכיוונו בצעדים גדולים, יאנג מנג לא הספיק להתחמק ממנו, הוא הרגיש כאילו הוא הותקף על ידי ערימת חרא, זה באמת היה מסריח.
"אח, דוד, סבא, בבקשה קום מהר. אני אביא לך כסף, זה בסדר?"
מנג ג’יאן זי עדיין אחז ביאנג מנג בתקיפות ולא נתן לו ללכת, "תן לי את הכסף קודם."
יאנג מנג הוציא 15 יואן מכיסו (בערך 2 דולר), "זה כל מה שיש לי."
אבל, ללא חשד מנג ג’יאן זי פשוט לקח את הכסף מיד והלך.
יאנג מנג קם מהאדמה, הוא הסתובב סחור סחור במעגל כדי להיפטר מהריח שעל גופו עד שייעלם לחלוטין. הריח לא נעלם לגמרי, כך שברגע שהוא נכנס לבית של באי לו ין אראנג התנפל עליו לפתע. הוא לא הצליח להתאפק מלהיאנח, תסתכלו כמה חסר מזל אני….
" מישהו שדד אותך?"
יאנג מנג הנהן בראשו, "טוב, זה לא היה בדיוק ככה, נתתי את הכסף שלי מרצוני. הוא באמת היה מסריח, אבל הוא תפס אותי ולא נתן לי ללכת."
באי לו ין פלט צחוק מריר, "זה היה מנג ג’יאן זי."
"הא?" פיו של יאנג מנג נפער לרווחה, "זה היה מנג ג’יאן זי ?! אם הייתי יודע מוקדם יותר שזה היה הטיפש הזה, הייתי פשוט מכה אתו, זין! בזבזתי 15 יואן לחינם!"
באי לו ין לא אמר כלום.
יאנג מנג צעק שוב, "לא יכול להיות שהוא הולך להשתמש בכסף כדי להדפיס פוסטרים, נכון?"
"לא, הוא לא יהיה מסוגל להדפיס הרבה עם 15 יואן. חוץ מזה, הוא צריך לאכול."
יאנג מנג ישב על המיטה ושילב את רגליו, הוא קימט את מצחו ושקע במחשבותיו למשך זמן מה. לפתע רעיון מבריק צץ במוחו, הוא משך את באי לו ין אליו ואמר, "יש לי רעיון, אבל אני לא יודע אם זה יהיה יעיל או לא."
"תגיד את זה."
יאנג מנג לחש משהו לבאי לו ין.
…….
למחרת מוקדם בבוקר, מנג ג’יאן זי קנה שתי לחמניות מאודות, כשהוא מכריח את עצמו למלא את בטנו. אחרי זה הוא הלך למכולת, קנה מגאפון זול וחזר אל הסמטה שבה שכן הבית של באי לו ין.
הוא בנה את רגשותיו, בזמן שהמתין לשעת שיא בה אנשי הסמטה יוצאים לעבודה.
עד מהרה, בהדרגה יותר ויותר אנשים הלכו ברחוב, כולם בהו במנג ג’יאן זי במבט מבולבל. היו שם שלושה אנשים שישבו לא רחוק ממנו, כאילו ידעו שהוא הולך להתחיל מופע.
מנג ג’יאן זי השתעל פעמיים בקלילות ואז פרץ בבכי לתוך המגאפון שלו.
"מישהו חטף את אשתי ממני, הבן שלי לא זיהה אותי, היש מישהו בעולם הזה מעורר רחמים יותר ממני?! זואו שיו היון את אישה רעה, עזבת אותי והלכת עם גבר אחר, את…."
"אלוהים אדירים!"
לפתע צעקה עזה נשמעה מהצד שלו וזה הפחיד את מנג ג’יאן זי. הוא סובב את ראשו וראה גבר יושב לא רחוק ממנו, מתייפח בקול רם יותר ממנו, הוא בכה בזמן שהוא חבט בקרקע.
"אשתי ברחה עם גבר אחר, הם אפילו הרעילו אותי עד שהיו לי מורסות בכל חלקי גופי וכשזה העלה מוגלה אפילו ראו לי את העצמות…… הבן שלי ואביו החורג שרפו את הבית שלי! מי יותר מסכן ממני? מי יותר מסכן ממני?"
מנג ג’יאן זי עדיין לא הבין, מדוע הוא מתערב בעניינים שלי?
הוא התעלם ממנו והמשיך לצעוק בקול רם יותר, "זואו שיו יון, את…"
"אההההההה….."
קול של בכי מהצד המזרחי קטע את קולות הבכי של מנג ג’יאן זי. גבר נוסף בכה, תוך שהוא מתגלגל על הקרקע. בכיו הפך אפילו יותר חזק, כאילו הוא לא רוצה לחיות יותר.
"תגידו לי, למה יש לי גורל אכזר כל כך? סוף סוף הייתה לי חברה אחרי 38 שנים, זה לא היה קל להפוך אותה לאשתי, אבל היא נאנסה על ידי מישהו, הם אפילו זרקו אותה לביוב…"
"על מה אתה מדבר?" האיש מהצד הדרומי התחיל לדבר, "הבת שלי נאנסה על ידי אביה החורג. לא רק שהוא אנס אותה, הוא גם רצח אותה וביתר את גופתה לחתיכות ושם אותם בשקיות ניילון ואז הערים אותם מחוץ לבית שלנו! לבי …. זה ממש כואב, כל כך כואב שאני פשוט רוצה למות!!!"
האיש הזה היה יותר חכם, הוא נפל לפתע על הקרקע, כל גופו התעוות ואז הוא התעלף.
הקהל הגדול סביבם לפתע מחא כפיים, כשהם מריעים לאותם האנשים. חלק מהאנשים אפילו זרקו להם מטבעות על הרצפה. מנג ג’יאן זי עצר, בגלל שהמקרה שלו לא היה מעורר רחמים מספיק, מי יהיה מוכן להקשיב לו?
מנג ג’יאן זי ראה ששלושת האנשים האלה נראו כאילו הם בכו פעם בלוויות, הוא חרק את שיניו והלך לדרכו.
באי לו ין נכנס לכיתה, גו האי כבר הגיע מוקדם יותר.
"אכלת ארוחת בוקר?" באי לו ין שאל.
גו האי רק השיב לו בקרירות "נה…"
באי לו ין ידע שמשהו אינו כשורה עם גו האי, אבל יו צ'י קרא לו לפני שהספיק לשאול את גו האי.
"מה קרה עם העניין ההוא?"
באי לו ין טפח על כתפו של יו צ'י, "זה לא זכה להצלחה עדיין, אנחנו עדיין צריכים להתאמץ, חבר שלי."
יו צ'י פלט חיוך נאה, "אתה הכי טוב בבית הספר בכתיבת סיפורים, אני פשוט מקלל קצת."
"תודה רבה לך!" באי לו ין השיב כדרך אגב.
יו צ'י נופף בידו, "למה אנחנו עדיין מדברים על הדברים האלה?"
גו האי רק בהה בשני אלה, ששיתפו את הישיגיהם מאמש ללא כל הבעה על פניו. הוא לא שאל דבר, הוא לא נראה מודאג כלל.
……
לאחר שמנג ג’יאן זי הפסיד קודם לכן, הוא הלך לאסוף כמה בקבוקי שתייה קלה ומכר אותם תמורת 10 יואן. אחרי זה הוא הלך לבית דפוס.
"תעזרי לי להדפיס משהו. אני לא יודע לכתוב, אז אני אגיד משהו ואת תקלידי את זה בשבילי, את יכולה?"
הקלדנית השיבה לו בנימוס, "כמובן שאני יכולה."
"שמה של אשתי זואו שיו יון. היא ברחה עם גבר אחר, שמו של האיש ההוא באי האן צ'י. הם חיים בה…"
מנג ג’יאן זי היה באמצע דבריו, כאשר הקלדנית עצרה לפתע.
היא הפנתה את ראשה. היא הביטה במנג ג’יאן זי, כשהיא לא מאמינה למראה עיניה.
"האם אתה מנג ג’יאן זי?"
מנג ג’יאן זי היה המום, "איך את יודעת את השם שלי?"
הקלדנית שהייתה מנומסת עד לפני רגע התרגזה פתאום, היא הרימה את השרפרף ולפתע הכתה את מנג ג’יאן זי עמו, תוך כדי שהיא צועקת לעברו, "עדיין יש את החוצפה לבוא לבית הדפוס שלי? ממזר! חלאה! אני אחסל אותך בשמם של משתמשי האינטרנט האחרים!!"
מנג ג’יאן זי ניסה להימלט כשהוא מתגלגל וזוחל החוצה מבית הדפוס.
באותו אחר הצהריים, היה צפוף שלא כרגיל, הסמטה הייתה מלאה בכל כך הרבה מכוניות של חדשות תקשורת.
"דודה, שלום. אני עיתונאי מחדשות הערב של בייג'ינג, אני רק רוצה לשאול משהו. האם את מכירה מישהי ששמה זואו שיו יון?"
"שיאו זואו אה! איך אני יכולה שלא להכיר אותה? כל האנשים המבוגרים כאן תמיד הולכים למסעדה שלה לאכול ארוחת בוקר, היא בן אדם טוב."
"אז אני שואל אותך, את מכיר אותה במשך זמן רב, האם ראית אי פעם שבעלה בא לכאן כדי לראות אותה? או האם אי פעם שמעת שהבעל שלח לה כסף עבור הוצאות המחיה שלהם?"
"לא! אני מכירה את שיאו זואו במשך יותר משנתיים, אני אפילו לא ידעתי שיש לה בעל! התקשיתי לשאול אותה, היא מגדלת את הילד שלה בכוחות עצמה, בטח מאוד קשה לה."
פאנג פיי כבר הסתובבה סביב, תוך שהיא גוררת אחריה את הצוותים של תחנת הטלוויזיה שלה כל אחר הצהריים ולבסוף היא תפסה את האשם, היא הייתה ממש נרגשת. פאנג פיי משכה בידו של איש הצוות שהיה אחראי על הצילומים ואמרה, "מהר, תצלמו אותו! הוא שם!"
מנג ג’יאן זי ראה ארבעה או חמישה בני אדם רצים לעברו בפתאומיות, כל עדשות המצלמות שלהם מכוונות אליו. הוא הרגיש מרוצה. ובכן, ככה זה גם בסדר, אני לא צריך להשתמש במגאפון זול, אני אחשוף את כולכם בטלוויזיה עכשיו! בואו נראה אם עדיין תעזו ללכת נגדי! הוא לקח שברי לבנים אדומות מהרצפה והחל לכתוב על קיר לבן. הכתיבה שלו באמת משכה את העין, כה מפורטת והמונית.
…
אחרי הלימודים, באי לו ין סידר את הילקוט שלו, הוא סובב את ראשו באופן טבעי אחורה.
"היום אתה…."
"אחי רוצה שאבוא הביתה." גו האי קטע את דבריו של באי לו ין.
באי לו ין רצה לומר משהו, אבל גו האי הרים את התיק שלו וכבר יצא מהדלת האחורית, גבו היה נוקשה וקר.
******
nekoumifanstories 